סיכום תע'ס חלק ג לוח התשובות מהו סוד הדיבור לפי ההקדמה לספר הזוהר.13.5.26
השיעור עוסק במושג הדיבור על פי תורת הקבלה, תוך התמקדות בכתבי בעל הסולם והקדמת ספר הזוהר. המקורות מסבירים כי הדיבור אינו רק פעולה חיצונית, אלא כוח רוחני הנובע מהכאות האור במסך המלכות, המאפשר להמשיך אורות עליונים ולקדש את המציאות. מודגש כי על ידי לימוד תורה וחידושי חוכמה, הצדיקים הופכים לשותפים למעשה בראשית ומסוגלים לברוא "שמיים וארץ חדשים". בעוד שהבורא יצר את התשתית הרוחנית הבסיסית, תפקיד האדם הוא להעלות את ניצוצות הקדושה שנפלו בעקבות חטא אדם הראשון ולהמשיך הארות גבוהות של חיה ויחידה. לסיכום, הדיבור מזוהה ככוח הייחודי של עם ישראל, המאפשר את גמר התיקון והפיכת העולם הגשמי לדירה לקדושה.
כיצד הדיבור מקדש את המציאות ומה הקשר שלו למלכות?
מה ההבדל בין שמיים מחודשים לשמיים חדשים בעבודת הצדיק?
איך חטא אדם הראשון השפיע על איכות הדיבור והקדושה בעולם?
יום רביעי, 13 במאי
מה ההבדל בין שמיים וארץ מחודשים לשמיים וארץ חדשים באמת?
על פי המקורות, ההבדל היסודי בין שמיים וארץ "מחודשים" לבין שמיים וארץ "חדשים" באמת נעוץ בשאלה האם מדובר בתיקון וחזרה למצב שהיה קיים בעבר, או בגילוי של מדרגות רוחניות שמעולם לא הופיעו במציאות:
שמיים וארץ מחודשים: אלו הם השמיים והארץ שהצדיקים מחזירים למצב שבו היו במעשה בראשית, קודם חטאו של אדם הראשון. הם אינם נקראים "חדשים" באמת משום שהם כבר היו קיימים בעולם ותוקנו על ידי המאציל עצמו לפני החטא. לאחר שאלו נפגמו והתבטלו בעקבות החטא, הצדיקים "מחדשים" אותם, בדומה למכשיר שנפגם ועובר שיפוץ או תיקון. במצב זה, המדרגה הרוחנית היא של "אבא ואמא" (ג"ר דבינה).
שמיים וארץ חדשים באמת: אלו הן מדרגות רוחניות גבוהות ביותר שעוד לא היו במציאות לגמרי, אפילו לא לפני חטאו של אדם הראשון. מדובר באורות של חיה ויחידה ובמצבים שעליהם נאמר "עין לא ראתה אלוהים זולתך". הצדיקים בונים את השמיים והארץ הללו לאחר שסיימו לתקן את חטא עץ הדעת, והם נחשבים בהם לשותפים ממש עם הקדוש ברוך הוא, כיוון שהם מוציאים אל הפועל אורות שטרם יצאו מהמאציל לפני כן.
לסיכום: "מחודשים" פירושו חזרה לשלמות שלפני החטא (מדרגת בינה), בעוד ש"חדשים" פירושו העפלה למדרגות של גמר התיקון (חיה ויחידה) שטרם נתגלו מעולם. כוח הדיבור של הצדיקים בתורה הוא הכלי שבאמצעותו הם בוראים את השמיים והארץ החדשים הללו.
כיצד הדיבור האנושי הופך את האדם לשותף של אלוהים בבריאה?
הדיבור האנושי, על פי המקורות, אינו רק כלי לתקשורת אלא כוח רוחני עוצמתי המאפשר לאדם להפוך לשותף פעיל של הבורא במעשה בראשית. להלן הדרכים המרכזיות שבהן הדיבור הופך את האדם לשותף בבריאה:
יצירת "שמיים חדשים וארץ חדשה": לפי ספר הזוהר, כאשר צדיקים עוסקים בתורה ומחדשים בה מילים, כל מילה ומילה בונה "רקיע". המקורות מסבירים שהבורא ברא את העולם במצב של "סתימו" (הסתר) ולא בשלמות גמורה, כדי להשאיר מקום לצדיקים להשלים את הבריאה בדיבורם. השותפות האמיתית באה לידי ביטוי בכך שהאדם ממשיך "מוחין" (אורות עליונים) שמעולם לא היו בעולם קודם לכן, אפילו לא לפני חטאו של אדם הראשון. אלו נקראים "שמיים חדשים וארץ חדשה".
כוח הקידוש והתיקון: הדיבור מאופיין ביכולתו לקדש דברים גשמיים ולהפוך אותם לרוחניים. דרך הדיבור, האדם יכול להעלות את "ניצוצות הקדושה" שנפלו לתוך העולם הזה בעקבות חטא אדם הראשון. לדוגמה, קידוש אישה או הקדשת קורבנות נעשים באמצעות דיבור, ובכך האדם מושך "הטבה גדולה" ואורות עליונים למדרגות התחתונות של המציאות.
המשכת אורות דרך ה"מסך": הדיבור מוגדר כ"אור חוזר" שנוצר כתוצאה מ"הכאה" במסך הנמצא בפה (מלכות דראש). תהליך זה של התגברות על הרצון לקבל והפיכתו לרצון להשפיע הוא שמוליד את האור הנקרא "דיבור". בכך, האדם מחקה את פעולת הבורא, שגם הוא ברא את עולמו בדיבור ("בדבר ה' שמיים נעשו").
גילוי תורת חיים נצחית: בעוד שהדיבור האנושי הרגיל הוא זמני, דיבור של דברי תורה מתחבר לשורשים העליונים שמעל לזמן ולמקום. כאשר אדם מגיע ל"השואת הצורה" עם המדרגות הרוחניות דרך דיבורו, הוא הופך את התורה ל"תורת חיים" ומגלה את האור הגנוז בה בהווה הממשי.
העברת המורשת ופיתוח הדורות: הדיבור הוא הכוח המאפשר לתורה ולחכמה לעבור מדור לדור ולהתפתח. בניגוד לבורא שפועל בנצחיות, האדם פועל בתוך מגבלות העולם הזה ("עולם שנה נפש"), ודווקא מתוך הגבולות הללו הוא מגלה את האור בצורה השלמה ביותר, ובכך הוא משלים את רצון הבורא ל"דירה בתחתונים".
לסיכום, הדיבור הופך את האדם לשותף בכך שהוא משלים את מה שהבורא השאיר חסר במכוון, ומביא את הבריאה למדרגת "חיה ויחידה" – המדרגות הגבוהות ביותר של גמר התיקון, שנעשות דווקא על ידי השותפות שבין האדם לבורא.
איך חטא אדם הראשון השפיע על מושג הדיבור והקדושה בעולם?
חטא אדם הראשון חולל שינוי יסודי במציאות הרוחנית והגשמית, והשפיע ישירות על כוח הדיבור ועל אופן התגלות הקדושה בעולם:
ירידת הקדושה לעולם הזה: לפני החטא, אדם הראשון היה במדרגה רוחנית עליונה (נר"ן דאצילות), ללא שייכות לעולם הזה הגשמי. בעקבות החטא, הוא ירד למדרגת העולם הזה הגשמי, והקדושה שהייתה שלמה התפזרה והסתלקה בחלקה. כעת, בכל פרט בעולם (דומם, צומח, חי ומדבר) נשאר רק "ניצוץ של קדושה", ותפקיד האדם הוא להעלות את הניצוצות הללו בחזרה למקורם על ידי קיום תורה ומצוות.
הדיבור ככוח מקדש: הדיבור מוגדר במקורות ככוח המיוחד שמאפיין את המלכות, ותפקידו המרכזי הוא לקדש דברים. באמצעות הדיבור (כמו בברכות על פירות או בקידושי אישה), האדם לוקח חלק מאותה קדושה שירדה בעקבות החטא ומעלה אותה בחזרה למדרגתה המקורית. כוח הדיבור נובע מהתגברות (מסך) על הרצון לקבל, ובזכות ה"הכאות" וה"התנוצצות" של האור ב"מלכות דפה", נוצר האור הנקרא דיבור.
הפיכת הדיבור לכלי לשותפות בבריאה: המאציל ברא את העולם בלשון "סתימה" (נסתרת) כדי לאפשר לצדיקים להיות שותפים בתיקון העולם. הדיבור של השם הוא נצחי ומקיים את העולם, אך בעקבות החטא נוצר צורך שהצדיקים ישתמשו בכוח הדיבור שלהם כדי לגלות את הקדושה בתוך "הצמצומים" וההגבלות של העולם הזה.
חידוש שמיים וארץ: על ידי דיבור בחידושי תורה, הצדיקים לא רק מחזירים את העולם למצב שלפני החטא ("שמיים וארץ מחודשים"), אלא פועלים להמשכת מוחין עליונים (חיה ויחידה) שגם אדם הראשון לא זכה להם לפני החטא. זהו המושג של "שמיים וארץ חדשים", הנוצרים מכוח הדיבור של האדם השותף למעשה בראשית.
הסתרה בקיום המציאות: תוצאה נוספת של החטא היא הבלבול בקיום המציאות – הופעת מצב של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" והצורך בעמל רב (כמו 11 המלאכות להפקת לחם) כדי להשיג חיות. הדיבור והקדושה משמשים ככלים להתגבר על הסתרה זו ולגלות את ההטבה האלוהית בתוך הקושי.
לסיכום, החטא גרם לפיזור הקדושה ולצמצום האור, אך במקביל הוא הפך את הדיבור האנושי לכלי המרכזי של תיקון, שבאמצעותו האדם מקדש את המציאות הגשמית והופך לשותף פעיל של הבורא בבניית עולמות רוחניים עליונים.
מה ההבדל בין "שמיים מחודשים" ל"שמיים חדשים"?
על פי המקורות, ההבדל בין שמיים וארץ "מחודשים" לבין שמיים וארץ "חדשים" באמת תלוי בשאלה האם מדובר בהחזרת המצב לקדמותו או ביצירת מדרגות רוחניות שמעולם לא הופיעו במציאות:
שמיים וארץ מחודשים: אלו הם השמיים והארץ שהצדיקים מחזירים למצב שבו היו במעשה בראשית, לפני חטאו של אדם הראשון. הם אינם נקראים "חדשים" באמת משום שהם כבר היו קיימים בעולם ותוקנו על ידי המאציל עצמו לפני החטא. מדובר במציאות שנפגמה והתבטלה בעקבות החטא, והצדיקים "מחדשים" אותה, בדומה למכשיר שמתקנים בעזרת חלקים משופצים ולא חלקים מקוריים חדשים לגמרי. מבחינה רוחנית, מדרגה זו מקבילה ל**"אבא ואמא" (ג"ר דבינה)**.
שמיים וארץ חדשים: אלו הן מדרגות רוחניות גבוהות ביותר שעוד לא היו במציאות לגמרי, אפילו לא לפני חטאו של אדם הראשון. מדובר באורות של חיה ויחידה ובמצבים שעליהם נאמר "עין לא ראתה אלוהים זולתך", מדרגות שהנביאים אפילו לא התנבאו עליהן. שמיים אלו נחשבים "חדשים ממש" כיוון שהם לא יצאו מהמאציל לפני החטא, והם נוצרים רק לאחר שהצדיקים מסיימים לתקן את חטא עץ הדעת וממשיכים מוחין עליונים חדשים.
מעמד השותפות: במצב של "שמיים מחודשים", הצדיקים רק מתקנים את הקיים, אך בבריאת "שמיים חדשים" הם נחשבים לשותפים ממש עם הקדוש ברוך הוא. כפי שהבורא ברא את עולמו בדיבור ("בדבר ה' שמיים נעשו"), כך גם הצדיקים, באמצעות דיבורם בחידושי תורה, בוראים שמיים וארץ במדרגות הגבוהות ביותר של גמר התיקון. הבורא ברא את העולם בלשון "סתימה" (נסתרת) בכוונה תחילה, כדי להשאיר לצדיקים את היכולת להשלים את הבריאה ולהיות שותפים בפתיחת השמיים והארץ החדשים.
איך 11 המלאכות להפקת לחם קשורות לתיקון החטא?
הקשר בין 11 המלאכות להפקת לחם לבין תיקון חטא אדם הראשון נעוץ בשינוי הדרסטי שחל באופן קיום המציאות בעקבות החטא:
המצב לפני החטא: לפני חטאו של אדם הראשון, הנהגת העולם וקיום המציאות היו בתכלית השלמות. על פי המקורות, אדם הראשון לא נדרש לעמל כדי להשיג את לחמו; "עץ החיטה" נתן פירות מוכנים לאכילה (גלוסקאות), והוא היה פשוט קוטף ואוכל. במצב זה, לא היה צורך בתהליכי עיבוד גשמיים מורכבים.
התוצאה הישירה של החטא: בעקבות החטא, חלה ירידה במדרגת המציאות ונוצר "בלבול בקיום המציאות". הפרי המוכן (הלחם) ירד למדרגה של חיטה גולמית, והקדושה שהייתה גלויה התפזרה והסתתרה בתוך הפרטים הגשמיים.
11 המלאכות כביטוי לעמל התיקון: הצורך ב-11 מלאכות (כמו חרישה, זריעה, קצירה וכו') כדי להפוך חיטה ללחם הוא תוצאה ישירה של קללת "בזיעת אפיך תאכל לחם". מלאכות אלו מייצגות את העמל וההתגברויות הנדרשים כעת מהאדם כדי להוציא את החיות וההטבה מתוך הקושי וההסתרה שאופפים את העולם הזה.
הקשר לתיקון הכללי: ה-11 מלאכות הן חלק מתהליך רחב יותר של בירור ניצוצות הקדושה שנפלו לתוך העולם הגשמי (הדומם, הצומח, החי והמדבר) בעקבות החטא. כשם שהאדם צריך לעמול ב-11 מלאכות כדי להפיק לחם גשמי, כך נדרשת עבודה רוחנית של קיום תורה ומצוות כדי להעלות את אותה קדושה חזרה למקור.
לסיכום, 11 המלאכות הן הביטוי המעשי לאובדן השלמות הטבעית של העולם בעקבות החטא. התיקון נעשה כאשר האדם מקבל על עצמו את העמל הזה ומשתמש בו כדי לגלות מחדש את הקדושה בתוך המציאות המוגבלת והקשה.
כיצד הדיבור מאפשר לאדם להיות שותף במעשה בראשית?
הדיבור מאפשר לאדם להיות שותף במעשה בראשית משום שהוא פועל באותו מנגנון רוחני שבו פעל הבורא בעת הבריאה, ומשלים את מה שהבורא הותיר חסר או "סתום" במכוון.
להלן הדרכים המרכזיות שבהן הדיבור האנושי הופך את האדם לשותף לבורא:
פעולה בדומה לבורא (Imitatio Dei): המקורות מציינים שכפי שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בדיבור, שנאמר "בדבר ה' שמיים נעשו", כך הוא נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים כדי שיוכלו לברוא שמיים וארץ משלהם. בכל פעם שאדם מחדש מילה בתורה, הוא בונה "רקיע".
השלמת הבריאה מתוך ה"סתימו": הבורא ברא את העולם בלשון "סתימה" (נסתרת וסגורה) ולא בגילוי שלם. המטרה של הסתרה זו הייתה להשאיר לצדיקים את האפשרות להשתתף ב"פתיחת" השמיים והארץ ובגמר תיקונם באמצעות דיבורם. השותפות הזו היא הסיבה לכך שהדיבור האנושי נדרש כדי להביא את הבריאה לשלמותה.
המשכת אורות חדשים (חיה ויחידה): השותפות הופכת ל"שותפות ממש" כאשר האדם משתמש בדיבורו כדי להמשיך "מוחין" (אורות) עליונים שמעולם לא היו במציאות קודם לכן, אפילו לא לפני חטאו של אדם הראשון. אורות אלו, השייכים למדרגות חיה ויחידה, נחשבים לחידוש גמור שהאדם מוציא אל הפועל, ובכך הוא בורא "שמיים חדשים וארץ חדשה".
כוח הקידוש וההטבה: הדיבור מאופיין ביכולתו לקדש את המציאות הגשמית (לדוגמה: קידושי אישה או הקדשת קורבנות). על ידי הדיבור, האדם מושך את "ההטבה הכי גדולה שיש" למקומות הנמוכים ביותר של המציאות, ובכך מתקן את הפגמים שנוצרו בעולם.
מנגנון ה"אור חוזר": הדיבור אינו רק קול, אלא תוצאה של "התנוצצות המסך" ו"זיווג דהכאה" בפה (מלכות דראש). האדם מתגבר על הרצון לקבל (הכאה במסך), ובזכות התגברות זו נוצר "אור חוזר" שמתלבש בכלי הדיבור. תהליך זה של הפיכת חומר גשמי לאור רוחני הוא תמצית השותפות במעשה הבריאה.
לסיכום, הדיבור האנושי (ובעיקר הדיבור בתורה) הוא הכלי שבאמצעותו האדם לוקח את העולם הגשמי והמוגבל, מעלה ממנו "ניצוצות של קדושה" וממשיך אליו אורות עליונים שנשארו גנוזים מאז מעשה בראשית.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה