קורות חייו של מורי ורבי הרבי אברהם ברנדוויין זצ"ל (מתוך הקדמה של ספרו חזון למועד)

כל ימיו היו חטיבה אחת של דבקות בעבודת הבורא ית', בדרכו של אביו הרה"ק רבי יהודה צבי ברנדוויין זצוק"ל מסטרעטין, בעל 'מעלות הסולם' ודודו מרן הרה"ק רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל בעל 'הסולם', בהתקשרות עצומה, בדרך שסללו בלימוד הפנימיות, ודרכי העבודה בביטול היש, ולהפוך תכונות הנפש שבקרבו לתכונות ההשפעה ואהבת הזולת כדי לזכות על ידי זה לדבקות בהשי"ת, בדרך עבודה ביגיעה עצומה.

ובכל ימי חייו ובכל פעולותיו הרגיש שהוא רק זוכה ללמוד ולפרש מדברי בעל הסולם, ומעצמו לית ליה מגרמיה כלום, כך גם במאמרים אלו ניכר שיסודות הדברים בנויים לתהילה כפירוש ולהרחבה לתורתו ודרכו של בעל 'הסולם', שבהם בלל מכל ספריו, מאמריו וכתביו.

ויש לציין את גודל ידיעותיו בתורת בעל הסולם, הן מזכרונו הבלתי רגיל שאצר במוחו את כל היקף ספריו ומאמריו, ואף מתוך כתבי יד שונים שהגיעו לידו, ומזכרונו היה מצטט תמיד קטעים ורעיונות נשגבים, והיה שגור על לשונו מאמרים רבים. כשחלק גדול מהם עוד לא בא בדפוס בימיו (וחלקם זכינו שיצא לאור עולם לאחרונה בסדרת הספרים הנפלאים – 'מאמרי הסולם').

והן מחמת הבהירות הגדולה והעצומה שהיה בו, אשר כל מי שזכה להשתתף בשיעורים או בשיחות, טעם והתענג על מתיקות הדברים שביאר כל דבר בטוב טעם באספקלריה מאירה.

בטז' אייר שנת תש"ה, לאחר שנות ציפיה של אביו הגדול רבי יהודה צבי זצ"ל לבן זכר, נולד רבינו זצ"ל השמחה בבית היתה עצומה, כאשר נולד בן הזקונים, ובהתרוממות נערכו לברית מילה שבו הוזמן לשמחה הרבי בעל הסולם שמלבד שהיה רבו המובהק של רבי יהודה צבי היה אף גיסו, כמובן מאליו ברור היה שהדוד הגדול ישמש כסנדק אשר הגיע מירושלים במיוחד עם קבוצת תלמידיו הנבחרים, שלימים היו מספרים בערגה אודות ברית מילה מיוחד זה. הרך הנימול נקרא בשם אברהם על שם זקנו רבי אברהם ברנדווין מצפת זצ"ל, שנקרא בפי כל "ר' אברהמצ'ע", שהיה נצר לגזע תרשישים אדמור"י בית סטרעטין ואליק, ונצר לגדולי רועי החסידות זי"ע מפארי וחשובי חסידי צפת, וזקני החסידים היו מעידים שזיו פניו דמו לזקנו הרה"ק רבי אברהם מסטרעטין זי"ע.

ביתו של אביו רבי יהודה צבי שברחוב אהרנסון ואח"כ ברח' הלל הזקן בתל אביב היה ידוע כבית פתוח לכל דכפין, בית שמלא היה בקדושה ובעבודת השם במסירות נפש, שם בבית התאספו תלמידים בכל יום לפנות בוקר, והיו שוקדים על לימודם בתורת הנסתר, את האווירה הזו של דביקות בדרך תורת חכמה זו, ספג אל גופו ונשמתו כבר בהיותו צעיר ורך בשנים.

כבר מצעירותו ניתן היה להתרשם שנחון בכישרונות מבורכים, ובמיוחד בזיכרון ובהבנה בהירה ובדיוק נפלא. כבר בהיותו כבן ארבעה עשרה היה קורא בתורה בנעימות ובדיוק רב, ובמשך השנים היו רבים משתוקקים להאזין לקריאת התורה שהיה קורא בכל שבת. כבר באותם ימים היה בקי בכל חמשה חומשי תורה עם הטעמים, וכן ידע בעל פה כמה סדרי משניות שהיו סדורים באופן בהיר בזיכרונו הבלתי רגיל.

בצעירותו עמד רבינו זצ"ל בכור המבחן אצל ראש ישיבת חיי עולם הגאון החסיד רבי שלמה שרייבר זצ"ל על איסור והיתר, וכן היה משתתף בשיעורים בעבודת ה' לבחורים שנאמרו ע"י רבי דוד מינצברג זצ"ל.

אביו הגדול שהיה תלמידו וגיסו של רבי יהודה לייב אשלג בעל הסולם, היה לוקח גם את בנו הצעיר עוד בילדותו לספוג את אווירת הקדושה בשיעורים ובשולחנות שהיה עורך לחבורת חסידיו, שם ספג לגופו ולנשמתו הצעירה את רוח הקדושה ואווירת ההתעלות של העבודה ביגיעה, ורוח קירוב הלבבות והעשייה למען הזולת, ומסירות נפש ללימוד והפצת פנימיות התורה. ועל אף היותו ילד צעיר, זכה לקרבה מרובה מהדוד הגדול זצ"ל.

בעת שישב בישיבה בצל אביו, היה יגע בתורה מהשעות המוקדמות לפנות בוקר בספריו של בעל הסולם, ולאחר תפילת שחרית למדו שו"ע יו"ד, ואחה"צ למדו קדשים ושוב סדר בקבלה כפי שיסד אביו. מספר גיסו הגאון הצדיק רבי מרדכי שיינברגר שליט"א שבעת שפעם רצו לקבוע את סדר הלימוד בישיבה בהלכות איסור והיתר היו שטענו שלימוד זה ייקח לפחות שנתיים, ואז התבטא אביו מדוע צריך בשביל זה שנתיים, הרי בני אברהם למד וידע להבחן על כך בחצי שנה.

ולאחר פטירת אביו בח"י ניסן תשכ"ט עבר להתגורר בבית אביו ועמד בראש הישיבה שייסד אביו במסירת שיעורים, וללמד תלמידים שבאו אף מרחוק, ונוספו רבים לשומעי לקחו. וכשיצא שמעו והתפרסם טיבו החלו להתדפק בדלתותיו אנשים שרצו ללמוד עמו וליהנות מחכמתו ומידיעותיו הרבים והעצומים. והנהיג במשך שנים רבות את בית מדרשו וקהילתו בעיר העתיקה בירושלים, במשך השנים פיתח והרחיב את היכל התורה. מלבד תלמידי החכמים וההוגים בחכמת הנסתר, הסתופפו בצילו גם מהמון העם שחיפשו קירבת אלוקים וחפצו לטעום מטעם היהדות. ואכן מאות זכו לקבל על עצמם עול התורה בזכות פעולותיו הרבים.

ידיעותיו הרבים בספרי הקבלה ובמיוחד בספרי בעל הסולם היו לשם דבר כבר אז, בכישרונותיו זכר בצורה בלתי רגילה כל מה שלמד.

כל חייו היה עסוק בההדרת ספרי דודו הגדול, הוא היה הראשון שהגה ברוחו לאסוף מקבץ מאמרים של בעל הסולם אותם הפיץ בתחילה בקונטרסים, לחיבור אחד, ונתן את שמו "מתן תורה, על שם המאמר שנדפס בו. כשהמטרה הייתה להפיץ את עיקרי רעיונותיו ותמצית שיטתו של בעל הסולם, ואכן הספר נדפס מאז במאות אלפי עותקים במשך השנים. כשבהמשך הוסיף נדבך חשוב למפעל זה, והוא חיבורו ופירושו 'אור חדש' על המאמר "מהות הדת ומטרתה", שבזה ביאר ותמצת וסיכם את עיקרי משנתו ושיטתו של בעל הסולם. כמו כן המשיך את מפעל אביו זצוק"ל בההדרת כתבי האר"י ז"ל, לאחר שתיקן בהם מאות טעויות והשלים לההדיר גם את ספר פרי עץ חיים, ואכן בקיאותו הנפלאה בכתבי האריז"ל היו לשם דבר.

בתקופה האחרונה לחייו, יגע רבות והשקיע את כל מרצו בעריכת הספר 'מהות הדת' עם פירושו 'אור חדש', הכולל גם פירוש עיוני ומעמיק, ובמיוחד ראה חובה לעצמו בספר זה לעלות על גבי הכתב את עיקרי שיטתו ומשנתו של בעל הסולם. הוא התבטא ואמר על ספר זה: "אשר זה חלקי מכל עמלי". אין לשער את גודל השמחה והכוחות שקיבל עם הופעת הספר, הוא הרגיש שמילא את ייעודו בחייו. בספר זה חיפש לכל דבר מקור בספרים קדמונים או בספרי בעל הסולם ולא רצה לכתוב מאומה מעצמו.

הרבי זצ"ל היה ענק שבענקים, אין יום שאני לא נזכר בדמותו ובדברי תורתו.

ת.נ.צ.ב.ה