מדוע חשוב ללמוד לפי סדר של סיבה ומסובב מהו השלב של גילוי הכלים 26.7.26
השיעור עוסק בהבדל המהותי בין שיטת הלימוד של הארי ז"ל לבין זו של בעל הסולם, תוך התמקדות במעבר מתפיסת "רצונו של המאציל" להבנה בדרך של סיבה ומסובב. בעוד שהארי מתאר את השתלשלות העולמות מלמעלה למטה כפעולה של הבורא ללא מעורבות הנברא, בעל הסולם מדגיש את שותפות התחתון בתהליך גילוי הכלים בפועל. המקור מסביר כי בעולם העקודים האור והכלי מאוחדים ואינם ניכרים, ורק באמצעות הסתלקות האור והזדככות המסך מתגלים הכלים המוגמרים בגוף הפרצוף. הבחנה זו בין "בכוח" (בראש) לבין "בפועל" (בגוף) מאפשרת לאדם להכיר את מטרת הבריאה ולהפוך את רצון הקבלה לכלי של השפעה. בסיום, הטקסט מבהיר כי העבודה הרוחנית מתרחשת ברובה מהטבור ולמטה, המקום שבו נדרש הנברא לתקן את חסרונותיו ולהגיע להכרת הטוב האלוהי.
יום ראשון, 26 ביולי
כיצד שיטת 'סיבה ומסובב' עוזרת להכיר את טוב הבורא?
שיטת הלימוד של "סיבה ומסובב" (אותה מדגיש בעל הסולם כהמשך והרחבה לשיטת האריז"ל) היא כלי חיוני להכרת טובו של הבורא והשגחתו מכמה סיבות עקרוניות המובאות בשיעור:
ראיית המטרה הסופית ("חכם הרואה את הנולד"): כאשר לומדים בשיטת "סיבה ומסובב", ניתן לראות את התהליך כולו מוביל אל תכליתו הטובה, בדומה לחכם הרואה את הנולד. השיעורמשתמש במשל לחייט הגוזר את הבגד – אדם שאינו מבין בחיטות ורואה את החייט גוזר ומקלקל את הבד היקר עלול לחשוב שמדובר בפעולה שלילית, אך מי שמבין את סדר ה"סיבה והמסובב" יודע שבסופו של דבר תצא מכך חליפה מפוארת. באופן דומה, השיטה מראה כיצד כל שלב בבריאה, גם אם הוא נראה כחיסרון או קלקול, הוא שלב הכרחי ומחויב להשגת המטרה החיובית הסופית.
גילוי ההטבה "בפועל" ולא רק "בכוח": הבורא ברא את העולם בשלמות, אך שלמות זו קיימת בתחילה רק "בכוח" (בבחינת פוטנציאל, כמו גרעין של פרי שבו כלול הפרי העתידי). כדי שההטבה והשלמות ייצאו מן הכוח אל הפועל, נדרשת השותפות של התחתון דרך "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה). בשיטת "עלה ברצונו" (המתארת את הדברים רק מצד רצון העליון מלמעלה), לתחתון אין מקום לפעול ולתקן. לעומת זאת, שיטת "סיבה ומסובב" מראה את ההתפתחות ההדרגתית של הכלים של התחתון, שרק דרכם ניתן להרגיש ולגלות את הטבת הבורא בפועל ממש.
הבנת ההשגחה כחיובית ומחויבת ביסודו של דבר: ידיעת סדר המדרגות והשתלשלות הפרצופים בדרך של גורם ונמשך ב**"חיוב מוחלט"** מראה שכל המהלך של הבריאה הוא חיובי במהותו ואינו שלילי. הבנה זו מקילה על האדם להכיר בכך שמטרת הבריאה כולה היא אך ורק רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו.
בזכות השילוב של שותפות התחתון והבנת התהליך ההדרגתי, הופך גילוי הטוב של הבורא מדבר מופשט ובלתי מושג ("בכוח" בראש) לחוויה מוחשית וגלויה עבור הנברא ("בפועל" בגוף)
*🌿 *מהו החידוש הגדול של בעל הסולם?*
לפי השיעור, החידוש אינו שינוי בדברי האר"י אלא דרך הלימוד.
האר"י אומר:
כאשר עלה ברצונו של המאציל…
זו הסתכלות מצד הבורא.
לעומת זאת בעל הסולם שואל:
כיצד הנברא יכיר שהכול טוב?
לכן הוא מסביר את כל ההשתלשלות בצורה של:
➡️ סיבה → מסובב → סיבה → מסובב
עד שרואים שכל השלבים מוכרחים להביא אל ההטבה.
📌 *דוגמת החייט (מהשיעור)*
אדם שאינו מבין בתפירה רואה חייט גוזר בד יקר.
נדמה לו שהחייט מקלקל.
אבל מי שיודע את סוף התהליך מבין:
בד → גזירה → תפירה → חליפה.
כך גם בכל השתלשלות העולמות:
שבירה → תיקון → גילוי ההטבה.
לכן שיטת הסיבה והמסובב מאפשרת לראות שכל שלב הוא הכרחי ואינו קלקול אמיתי.
*📌 ההבדל בין "בכוח" ל"בפועל"*
האר"י מדגיש בעיקר:
🔹 השורש.
🔹 מה שקיים בכוח.
🔹 הראש.
בעל הסולם מדגיש:
🔹 כיצד הדבר מתגלה בפועל.
🔹 בגוף.
🔹 בכלים.
🔹 אצל הנברא.
*📌 הראש והגוף*
לפי ההסבר בשיעור:
*🟥 בראש*
הכול קיים בכוח.
עדיין אין גילוי הכלים.
עדיין אין הרגשת הנברא.
🟦 *בגוף*
האור מתלבש.
יש כלים.
יש גילוי.
יש מקום לעבודת האדם.
לכן בעל הסולם מרחיב מאוד בביאור הגוף, הכלים והרצון לקבל.
*📌 למה בעל הסולם מלמד כך?*
מפני שרצונו שנוכל לראות:
✔ שכל הירידות הן חלק מהעלייה.
✔ שכל ההסתרות מובילות לגילוי.
✔ שכל הסיבות מובילות לטוב.
✔ שכל השבירות הן הכנה לתיקון.
כך האדם מכיר את ההשגחה כ"טוב ומיטיב".
*📌 מילון מושגים*
📍 האר"י הקדוש – מלמד את סדר האצילות בעיקר מצד המאציל, בלשון "כאשר עלה ברצונו".
📍 בעל הסולם – מסביר את אותה השתלשלות בדרך של סיבה ומסובב, כדי שהנברא יבין את תהליך התיקון.
📍 עלה ברצונו – נקודת מבט של רצון המאציל, עוד לפני שיש מקום מודגש לפעולת התחתון.
📍 סיבה ומסובב – כל מדרגה נובעת בהכרח מן הקודמת ומולידה את הבאה אחריה, עד גילוי מטרת הבריאה.
📍 בכוח – מציאות קיימת בפוטנציאל, כמו גרעין שבו כלול הפרי.
📍 בפועל – גילוי המציאות לאחר התפתחותה, כמו הפרי שצמח מן הגרעין.
📍 ראש – מקום השורשים והכוחות, שבו הדברים קיימים בכוח.
📍 גוף – מקום גילוי האורות והכלים בפועל.
📍 אתערותא דלתתא – ההתעוררות מצד האדם, שבאמצעותה מתגלה בפועל מה שכבר הוכן בכוח.
נקודה יסודית לסיום
חשוב להדגיש, כפי שעולה מן השיעור, שאין כאן שתי שיטות הסותרות זו את זו. בעל הסולם אינו חולק על האר"י הקדוש, אלא מפרש ומסדר את דבריו באופן המדגיש את ההשתלשלות בדרך של סיבה ומסובב ואת מקומו של הנברא בתהליך, כדי להקל על הבנת מטרת הבריאה והכרת ההשגחה כ"טוב ומיטיב".
מדוע דחיית האור בראש (אור חוזר ממטה למעלה) אינה נחשבת להגבלה בפועל? (רמז: על השפעה ודחייה אין צמצום והגבלה, ורק כשבאים לקבל בפועל נדרש כלי מוגבל).
כיצד תהליך ה"מטה ולא מטה" (התפשטות האור והסתלקותו) בונה את כלי ההשתוקקות של הנברא? (רמז: ללא טעימת האור והסתלקותו, לא נוצר רושם של חיסרון וגעגוע המאפשר רצון אמיתי וכלי שלם).
מהו ההבדל בין העבודה הרוחנית "מטבור ולמעלה" לבין העבודה "מטבור ולמטה"? (רמז: מטבור ולמעלה זהו מקום האהבה והזכר, ואילו מטבור ולמטה הוא מקום היראה, הנוקבא והחיסרון – שבו מתבצעת עיקר עבודת התיקון של האדם ב-6,000 שנה).
📌 מילון ערכים: מושגי יסוד מתוך השיעור
📌 עלה ברצונו – שיטת הלימוד המיוחסת לאריז"ל, המתארת את השתלשלות העולמות מלמעלה למטה, מצד רצון המאציל בלבד. בגישה זו, האורות מגיעים מלמעלה ללא שיתוף או התעוררות מצד התחתון, ולכן אין לתחתון כביכול מקום לפעול או לתקן.
📌 סיבה ומסובב – שיטת הלימוד של בעל הסולם, המציגה את התפתחות המדרגות באופן הדרגתי של גורם ונמשך בחיוב מוחלט. בשיטה זו התחתון שותף פעיל דרך "התעוררות מלמטה" (אתערותא דלתתא), ודרכה ניתן להכיר את טובו והשגחתו של הבורא בפועל על ידי בניית הכלים.
📌 בכוח – מציאות רוחנית הקיימת כפוטנציאל בלבד, כמו הגרעין שבו כלול הפרי העתידי. בפרצוף, עשר הספירות של הראש נחשבות "בכוח", כיוון שאין שם התלבשות האור בכלים ממשיים.
📌 בפועל – יציאת השלמות וההטבה מן הכוח אל גילוי מעשי, כמו הפרי שצמח והתגלה מן הגרעין. הגילוי בפועל מתרחש רק בגוף הפרצוף, במקום שבו האור מתלבש בכלים המקבלים את ההטבה.
📌 ראש – עשר הספירות הראשונות של הפרצוף (ממטה למעלה), שבהן מתרחשת פעולת דחיית האור (אור חוזר) באמצעות המסך. בראש אין הגבלה של קבלה בפועל, אלא רק שורשי כלים.
📌 גוף (מפה עד הטבור) – האזור בפרצוף שבו האור מתפשט ממעלה למטה ומתלבש בכלים בפועל. בגוף מתרחשת קבלת ההטבה והגילוי שלה.
📌 עקודים – מצב שבו האור והכלי קשורים יחד, כאשר כל עשרת האורות מתלבשים בתוך כלי אחד (התפשטות מלכות דראש). במצב זה עדיין לא ניכרים הכלים השונים כפרטים נפרדים.
📌 מטה ולא מטה – התהליך המחזורי של כניסת האור (מטה) והסתלקותו (לא מטה). זהו המנגנון היסודי לבניית הכלים, שכן רק לאחר שהאור מסתלק, נותר בנברא הרושם (רשימו) המעורר בו השתוקקות ורצון אמיתי לקבלתו מחדש.
📌 הסתלקות שנייה – הזדככות המסך מהטבור בחזרה אל הפה. פעולה זו של יציאת האורות מהגוף היא שמגלה ומבחינה בפועל את עשרת הכלים השונים של הפרצוף.
📌 פה – מלכות דראש, המהווה את הגבול שבו מתחיל הגוף. הפה נחשב ל"מאציל" של הגוף, שכן ממנו מתפשטות עשר הספירות של הגוף מטה.
📌 טבור – מלכות דגוף, נקודת הסיום של התפשטות האור הישר בפרצוף. מהטבור ולמטה האורות אינם יכולים להתפשט בקבלה.
📌 סוף (מטבור ולמטה) – האזור בפרצוף שבו ישנו רק אור חוזר ללא אור ישר (בחינת צמצום ויראה/נקבה). זהו המרחב של העולמות בריאה, יצירה ועשייה (בי"ע), והוא מהווה את מקום העבודה והתיקון של הנבראים.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה