סיכום תע'ס חלק ד' פרק ב' סוד התהפכות החומריות לרוחניות בד' שלבים טעמים נקודות תגין אותיות 30.7.26
·
השיעור עוסק בתהליך הרוחני של הפיכת החומריות לרוחניות תוך התמקדות במושג הרשימו – הרושם שנותר בכלי לאחר הסתלקות האור. מוסבר כי הבורא משפיע תחילה את אורו עד לעולם הזה הגשמי כדי ליצור כלים חומריים, המאופיינים ברצון לקבל ובריבוי של נשמות וזמנים. לאחר מכן מתרחש תהליך של הזדככות האורות, שבו האדם נדרש להפוך את אותן תכונות גשמיות ומידות שליליות לכוחות של השפעה ודבקות. פעולה זו מכונה "תחיית המתים", שכן היא מחייה את החיסרון הגולמי והופכת אותו ללבוש רוחני קבוע. המאמר מפרט את המכניקה של "אור חוזר היורד " והמפגש שלו עם הרשימות , המוליד את ארבעת שלבי הלימוד: טעמים, נקודות, תגין ואותיות . בסופו של דבר, מטרת הסתלקות האורות והשינויים בעולם היא לאפשר לאדם להשיג דבקות אמיתית בבורא מתוך בחירה ומאמץ
סיכום
תע"ס חלק ד' – פרק ב'
רשימות – יסוד כל העבודה הרוחנית (חלק א')
🔹 פתיחה – מהי הרשימה?
• הרשימה היא הרושם שנשאר בכלי לאחר הסתלקות האור.
• הרשימה דומה לחותם המוטבע בשעווה – החותם מסתלק, אך צורתו נשארת בשלמות.
• כל ההמשך של התפתחות האדם בנוי על הרשימות שנשארו לאחר הסתלקות האורות.
• הרשימות הן חומר הגלם שעליו נבנית כל העבודה הרוחנית.
🔹 "שימני כחותם על לבך"
• בעל הסולם מבאר שהרשימות הן אותן "חותמות" הנשארות לאחר הסתלקות האור.
• החותם עובר מהפך: בתחילה הוא נשאר כרושם בלבד, ובהמשך הוא נעשה לבוש רוחני.
• לכן הרשימות אינן זיכרון בלבד, אלא כוח חי, שממנו תיבנה המדרגה הבאה.
🔹 מטרת הבריאה – להגיע לדבקות
• שורש הכלי הוא הדבקות בבורא.
• כדי לרצות דבקות באמת, האדם צריך להכיר את רוממות ה'.
• בנוסף עליו להכיר את מעלת הצדיקים והחכמים שזכו לדבקות.
• בלי אמונת חכמים קשה לאדם להגיע לדבקות אמיתית.
• בתחילת הדרך הקשר עם החכמים משתנה – יש עליות וירידות.
• לאחר שהאדם מתקן את עצמו, הוא זוכה לקשר קבוע עם הבורא.
🔹 מדוע הקב"ה מוריד את האור אל העולם החומרי?
• בתחילה האור מתפשט עד העולם הזה הגשמי.
• כל המציאות הגשמית היא התפשטות של האור האלוקי.
• אין שום דבר שאין בו ניצוץ אלוקי.
• לאחר מכן הקב"ה מהפך את הצורה החומרית לצורה נפשית ורוחנית.
• זו משמעות הפסוק "יתהפך כחומר חותם".
🔹 מדוע לא לברוא את האדם ישר כרוחני?
• לכאורה היה אפשר לברוא את האדם מיד בכלי רוחני.
• אולם כל עבודת האדם היא להפוך את החומר לרוח.
• אילו לא הייתה חומריות – לא הייתה בחירה.
• בלי בחירה אין שכר ואין דבקות אמיתית.
• לכן מוכרחים לעבור תחילה דרך העולם הזה.
🔹 מדוע נברא עולם חולף?
• כל החומר שבעולם עתיד להתבטל.
• גם האדם הגשמי אינו נשאר לנצח.
• נשאלת השאלה: אם הכל עתיד להיעלם – לשם מה נברא?
• תשובת בעל הסולם:
• החומר לא נברא כדי להישאר.
• הוא נברא כדי שיתהפך לרוחניות.
• דווקא הרושם שנשאר ממנו נעשה אחר כך כלי רוחני.
🔹 תחיית המתים – משמעותה הפנימית
• תחיית המתים אינה רק אירוע עתידי.
• בעבודת ה' פירושה להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע.
• כל תכונה שלילית יכולה להפוך לכלי של קדושה.
• כאשר החומר מתהפך להשפעה – הוא "קם לתחייה".
• לכן כל ירידה נועדה להכין עלייה גדולה יותר.
רשימות – יסוד כל העבודה הרוחנית (חלק ב')
🔹 מדוע האורות מסתלקים?
• לאחר שהאור מתפשט בכלי מתחיל תהליך של הסתלקות האורות.
• הסיבה אינה שהבורא מפסיק להשפיע, אלא מפני שמתחיל תהליך חדש של תיקון.
• הסתלקות האור היא הכנה למדרגה גבוהה יותר.
• דווקא לאחר ההסתלקות נשארת הרשימה, והיא הבסיס לכל העלייה הבאה.
🔹 שלושת המרכיבים בקבלת השפע
• המסך – היגיעה וההתגברות על הרצון לקבל.
• האור החוזר – השכר שנולד מן ההתגברות.
• האור הישר – התענוג שמתקבל לאחר שיש כלי מתוקן.
• הרב מדמה זאת לאדם העובד לפרנסתו:
• העבודה – היא המסך.
• המשכורת – היא האור החוזר.
• קניית המאכלים וההנאה מהם – היא האור הישר.
🔹 שני כוחות הפועלים במדרגה
• בכל מדרגה פועלים שני רצונות מנוגדים:
• רצון המסך.
• רצון האור העליון.
• המסך רוצה לשמור על העביות.
• האור העליון רוצה להתפשט גם אל תוך העביות.
• מכאן מתחיל המאבק הרוחני.
🔹 רצון המסך
• המסך מעוניין בעביות גדולה.
• ככל שהעביות גדולה יותר – אפשר להתגבר יותר.
• ככל שההתגברות גדולה יותר – האור החוזר גדול יותר.
• ככל שהאור החוזר גדול יותר – ניתן לקבל אור גבוה יותר.
• לכן מבחינת המסך, העביות איננה חיסרון אלא הזדמנות לצמיחה.
🔹 רצון האור העליון
• האור העליון אינו מסתפק רק בהתלבשות על גבי האור החוזר.
• הוא רוצה למלא גם את מקום העביות.
• הוא שואף למצב שהיה בעולם אין־סוף, שבו כל הרצון לקבל היה מלא באור.
• לכן האור העליון "לוחץ" על המסך להזדכך.
🔹 הביטוש בין אור פנימי לאור מקיף
• האור הפנימי רוצה לשמור על העביות, כי בזכותה ניתן להמשיך לקבל מדרגות גבוהות.
• האור המקיף מבקש לבטל את העביות כדי לאפשר גילוי של שפע שלם.
• המאבק ביניהם נקרא ביטוש.
• הביטוש הוא הכוח שמתחיל את תהליך ההזדככות של המסך.
🔹 מי מנצח?
• במאבק הראשון האור המקיף מנצח.
• לכן המסך מזדכך בהדרגה.
• ההזדככות אינה עונש.
• היא שלב הכרחי בדרך לקבלת אור גדול ושלם יותר בעתיד.
🔹 מדוע אין זו תבוסה של המסך?
• מטרת האור המקיף איננה לבטל את הרצון לקבל.
• המטרה היא להכין אותו לקבלת אור בשלמות.
• לכן תחילה העביות מזדככת.
• לאחר מכן היא תחזור בצורה מתוקנת, כשהיא ראויה לקבל את כל השפע.
🔹 משל הגלויות
• הרב מסביר שכל הגלויות – מצרים, בבל, מדי ואדום – הן בחינות שונות של עביות.
• תחילה יורדים אליהן.
• אחר כך מתקנים אותן.
• לבסוף כל אחת מהן נהפכת למדרגת קדושה.
• לכן הירידה עצמה היא חלק מהתיקון.
🔹 משל חטא אדם הראשון
• אילו המטרה הייתה רק לתקן את החטא, היה אפשר שכל דור יתקן מעט, בלי ריבוי עצום של בני אדם.
• אולם מטרת הבריאה היא לא רק תיקון היראה, אלא להגיע לאהבת ה'.
• אהבה נבנית דווקא מתוך ריבוי רצונות, תכונות ונשמות.
• לכן נבראו דורות רבים ומיליארדי בני אדם.
• כל אחד מגלה פרט נוסף מן הכלי הכללי של אדם הראשון.
🔹 "על כל פשעים תכסה אהבה"
• אהבה אינה נוצרת כאשר אין חסרונות.
• היא נוצרת כאשר יש ריבוי חסרונות, ולאחר מכן הופכים אותם לקשר של אהבה.
• לכן שבירת הכלים וריבוי הנשמות הם תנאי לבניית אהבה שלמה לבורא.
• זהו עומק מטרת הבריאה לפי הרב.
תע"ס חלק ד' – פרק ב'
רשימות – יסוד כל העבודה הרוחנית (חלק ג')
🔹 תחילת ההזדככות של המסך
• לאחר שהאור המקיף גובר, המסך מתחיל להזדכך בהדרגה.
• ההזדככות אינה נעשית בבת אחת, אלא מדרגה אחר מדרגה.
• תחילה מסתלקת עביות בחינה ד', ולאחר מכן נשארת עביות בחינה ג', אחר כך ב', א' ולבסוף שורש.
• בכל שלב נוצרת קומה חדשה של אור בהתאם לעביות שנותרה.
🔹 בכל הזדככות נוצר זיווג חדש
• כאשר המסך עולה לבחינה ג', נעשה שם זיווג דהכאה חדש.
• הזיווג החדש מוליד קומת חכמה.
• לאחר מכן, כאשר המסך עולה לבחינה ב', יוצאת קומה נמוכה יותר.
• כך בכל שלב של הזדככות נוצרת קומה חדשה המתאימה לעביות שנשארה.
🔹 מדוע נקרא "אור חוזר היורד"?
• בדרך כלל אור חוזר עולה ממטה למעלה.
• אולם כאן, לאחר שנעשה הזיווג החדש במדרגה העליונה, האור מתפשט שוב מלמעלה למטה.
• משום ששורשו הוא בזיווג של אור חוזר – הוא נקרא אור חוזר היורד.
• הוא יורד אל המקום שהתפנה מן האור, שבו נשארו הרשימות.
🔹 המפגש בין האור החוזר לרשימות
• הרשימות שנשארו במדרגה התחתונה אינן פעילות.
• הן קיימות, אך אינן יכולות להוציא דבר מעצמן.
• האור החוזר היורד מגיע אליהן ומעורר אותן מחדש.
• זהו שלב חיוני בבניין הכלים החדשים.
🔹 ההכאה בין האור לרשימה
• כאשר האור החוזר היורד פוגש את הרשימו, מתרחשת הכאה.
• מתוך הכאה זו נולדים ניצוצין.
• הניצוצין הם התחלה של בניין הכלים החדשים.
• לכן גם לאחר הסתלקות האור אין אובדן, אלא הכנה להתחדשות.
🔹 ארבע הבחינות – טעמים, נקודות, תגין ואותיות
• טעמים – התפשטות האור הראשונה מפה עד הטבור.
• נקודות – הסתלקות האור והזדככות המסך.
• תגין – האור החוזר היורד מן הזיווגים החדשים ופועל על הרשימות.
• אותיות – הכלים החדשים שנולדים מן ההכאה שבין האור החוזר לרשימות.
• הרב מדגיש שכל סדר בניין הפרצופים מתבאר על פי ארבע בחינות אלו.
🔹 הרשימו דומה לחותם
• כמו חותמת שמוטבעת בשעווה ומשאירה את צורתה גם לאחר שמסירים אותה.
• כך האור העליון, לאחר שהוא מסתלק, משאיר את כל צורתו בתוך הכלי.
• שום פרט מן הרשימו אינו נאבד.
• לכן אפשר בעתיד לבנות מחדש את כל המדרגה.
🔹 כל ירידה מיועדת לעלייה
• הסתלקות האור אינה מחיקה של המדרגה.
• היא משאירה את הרשימו כדי שהאדם ישוב וישיג את אותה מדרגה בכוחות עצמו.
• בכך הופכת ההשגה לקניין נצחי ולא למתנה בלבד.
🔹 משל הקמצן והנדיב
• הרב מביא משל לאדם שנולד קמצן.
• הקמצנות היא חומר הגלם שניתן לו מלמעלה.
• כאשר הוא מתקן את מידתו והופך לנדיב – הוא אינו מבטל את טבעו, אלא מתקן אותו.
• זהו פירוש פנימי ל"תחיית המתים" – החייאת התכונה על ידי הפיכתה מהקבלה להשפעה.
• אילו היה נולד נדיב מלכתחילה – לא הייתה לו עבודת תיקון.
🔹 היסוד המסכם של הפרק
• הבורא מוריד את האור עד החומריות.
• האור מסתלק ומשאיר רשימות.
• הרשימות מעוררות את עבודת האדם.
• האור החוזר היורד בונה מהן כלים חדשים.
• כל תכונה חומרית יכולה להפוך ללבוש רוחני.
• לכן כל הירידות, ההסתלקויות והחסרונות אינם מטרת הבריאה, אלא האמצעי להגיע לדבקות השלמה בבורא.
כיצד הופכת ה'חומריות' ל'רוחניות' דרך מושג תחיית המתים?
תהליך התהפכות החומריות לרוחניות דרך מושג "תחיית המתים" מתואר במקורות לא רק כאירוע גופני, אלא כתהליך עמוק של עבודה נפשית, שבו חסרונות ותכונות גשמיות אנוכיות מתוקנים והופכים לכלים רוחניים של השפעה ונתינה.
השלב הראשון: ירידת האור לעולם החומרי בתחילה, הבורא מתפשט ומשפיע את אורו עד למקום הנמוך והחומרי ביותר, שהוא העולם הזה. העולם הזה מאופיין במציאות של ריקות, צמצום, ובעל "הרצון לקבל הכי גדול". עם זאת, החומר והמציאות הגשמית (כולל גלויות היסטוריות ומידות רעות) לא נבראו כדי להישאר במצבם הקבוע, אלא המטרה העיקרית של בריאתם היא דווקא כדי שיהיה אפשר לבטל ולזכך אותם בהמשך.
השלב השני: השארת ה"רשימו" והעבודה הנפשית כאשר האור הרוחני מסתלק מן המקום החומרי, הוא משאיר אחריו מעין "חותם" או "רשימו" (רושם). הרושם הזה שניטע בעולם הגשמי הוא קריטי, שכן בלעדיו אין שום אפשרות להתפתחות רוחנית עתידית. הסיבה לכך שיש לאדם גוף ומידות לא טובות היא כדי לספק לנפש חומר גלם לעבודה; תפקיד הנפש הוא להתגבר, להפריט ולבטל את אותן מידות רעות של הגוף.
השלב השלישי: תחיית המתים כטרנספורמציה רוחנית על פי המקורות, תחיית המתים היא השלב שבו לוקחים את החומר הגשמי או את הגוף הפיזי, ומהפכים אותו ל"צורה שכלית" או "צורה נפשית". בתהליך זה, הבורא עוזר לאדם לקחת את החסרונות החומריים הגדולים ביותר (שנמשלו לגלויות מצרים, בבל ואדום) ולהפוך אותם ליתרונות ולמדרגות של רוחניות ואהבה.
דוגמה מעשית מהמקורות – מקמצנות לנדיבות: כדי להמחיש את סוד תחיית המתים בחיי היומיום, המקורות משתמשים בדוגמה של תכונת הקמצנות. אדם עשוי להיוולד כקמצן כתוצאה מטבע חומרי שהוטבע בו, וללא בחירה חופשית ראשונית. במצב אנוכי זה, האדם נחשב מבחינה רוחנית כ"מת" ("רשעים בחייהם קרויים מתים"). אילו האדם היה נולד מראש כמושלם וכנדבן, לא היה לו שום מקום לתיקון ועבודה עצמית. התיקון מתחיל כאשר האדם לומד, נעזר בתורה ובמעשים טובים, ומבין שקמצנות היא מידה שלילית שמרחיקה אותו מאחרים ומהתפתחות רוחנית. כאשר הוא מתייגע, מתגבר על טבעו והופך לאדם נדבן – הוא למעשה מבצע "תחיית המתים" לאותה תכונה. הוא לוקח מידה חומרית ו"מתה" של רצון לקבל, מחיה אותה על ידי הפיכתה לתכונת השפעה (נתינה), ובכך מחבר אותה בחזרה לשורש הרוחני והטהור שלה.
לסיכום, החומריות אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי. החומר האנוכי הישן (כמו הרדיפה אחר נכסים וגשמיות) מאבד מעצמו ו"מת" ברגע שהאדם מתעלה מעליו וכבר אין לו רצון בו. מהפך זה הכרחי, משום שרק דרך ההתמודדות עם ריבוי של תכונות חומריות, כלים נמוכים ואתגרים בעולם הזה, יכול האדם להגיע לפסגת ההתפתחות הרוחנית – אהבת השם השלמה ודבקות בו.
עדו שאלות?
בהחלט. המקורות מציגים עומקים נוספים הנוגעים לתהליך זה. הנה כמה שאלות מרכזיות נוספות שעולות מהטקסט, המרחיבות את ההבנה על הפיכת החומר לרוח:
1. מדוע נבראו כל כך הרבה בני אדם בעולם, ולא היה די באדם אחד שיתקן את החומר? חטאו של אדם הראשון נבע מחוסר ביראת שמיים, ואילו המטרה הייתה רק לתקן את היראה, מספיק היה באדם אחד או בודדים שיחזרו בתשובה. אולם, מטרת הבריאה היא להגיע ל"אהבת השם". כדי להגיע לאהבה אמיתית, לא מספיק אדם אחד; יש צורך בשבירת הכלים וב"ריבוי" – יצירת מיליארדי נשמות, זמנים, מקומות ותכונות שונות בעולם. האהבה מתגלה רק כאשר מתעוררים רצונות וחסרונות רבים ומתגברים עליהם (בסוד "על כל פשעים תכסה אהבה"), ולכן נדרשת כמות עצומה של בני אדם וכלים נמוכים שיהפכו לזכויות.
2. מה גורם מלכתחילה לאור הרוחני להסתלק מהעולם ולהשאיר אותנו רק עם החומר וה"רשימו"? ההסתלקות נובעת ממעין "מלחמה" או "ביטוש" בין שני כוחות רוחניים: "אור פנימי" ו"אור מקיף". האור הפנימי מעוניין לשמור על "העביות" (החומריות והחיסרון), משום שרק בזכות ההתגברות על החיסרון הוא זוכה לקבל שכר ותענוג. לעומתו, ה"אור המקיף" רוצה לבטל את העביות המצומצמת כדי שהאור יוכל להתפשט בשלמות ובלי גבולות, כמו שהיה במצב של "אין סוף". במאבק זה, האור המקיף מנצח וגורם ל"זיכוך" של העביות, מה שמוביל להסתלקות האור אל השורש ולהשארת רושם בלבד בכלי למטה.
3. כיצד פועל ה"רשימו" (הרושם) בדומה ל"חותם" (חותמת)? כאשר האור העליון מתפשט למקום חומרי ולאחר מכן מסתלק ממנו, הוא מתנהג כמו חותמת המוטבעת על נייר. גם לאחר שהחותמת עצמה מוסרת, היא משאירה מאחוריה את כל צורתה, ו"אף רושם קטן לא יחסר". משמעות הדבר היא שכל תכונה או חיסרון גשמי בעולם הזה (כמו למשל קמצנות) נגזרים ישירות משורש רוחני שהטביע אותם. מכיוון שהצורה נשארה בשלמותה כחותם, בסופו של התהליך התכונות הללו עתידות לחזור ולהתגלות בדיוק באותו שיעור, אך הפעם תוך השתוות הצורה ובתור תכונות של השפעה ונתינה
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה