סיכום תע'ס חלק ג מהו השורש המקורי של ניצוץ בורא וניצוץ נברא ביחס להשתלשלות הנשמה 10.6.26.docx סיכום תע'ס חלק ג מהו השורש המקורי של ניצוץ בורא וניצוץ נברא ביחס להשתלשלות הנשמה 10.6.26
קישור לשיעור
קישור למצגת
השיעור עוסק במקורם הרוחני של ניצוץ בורא וניצוץ נברא ובתפקידם בתהליך השתלשלות הנשמה והתפתחותה. על פי המקור, ניצוץ בורא מייצג את "העוביות" או כוח ההשפעה הטהור שמקורו בעליון, בעוד שניצוץ נברא נובע מה"רשימות" והזכרונות של הרצון לקבל העצמי. תהליך התיקון מתרחש כאשר התחתון מזדכך ועולה למדרגת העליון, פעולה המכונה השוואת צורה, שבה הטבור מתחבר אל הפה ורוכש כוחות השפעה חדשים. התפתחות זו מדורגת ועוברת דרך שלבי צמיחה כגון עיבור, יניקה ומוחין, עד להגעה לאור החיה המאפשר הולדה רוחנית. בסופו של דבר, המטרה היא להפוך מניצוץ קטן לכלי שלם המממש את גמר התיקון על ידי איחוד כל חלקי הנשמות לגוף אחד. הלימוד מדגיש כי עבודת האדם מבוססת על אמונה מעל הדעת המאפשרת התמרה של חומר הגלם הגולמי לדבקות בבורא.
כיצד ניצוץ בורא וניצוץ נברא משתפים פעולה בהתפתחות הנשמה?
ניצוץ בורא וניצוץ נברא משתפים פעולה באמצעות תהליך מחזורי של "הזדככות" ו"השוואת הצורה", המאפשר לנשמה לגדול, לרכוש תכונות חדשות, ולקבל שפע רוחני על מנת להשפיע. התפתחות זו מתרחשת מתוך חיבור ומיזוג של התכונות המאפיינות כל אחד מהניצוצות הללו.
כדי להבין את שיתוף הפעולה, יש להגדיר תחילה את תפקידו של כל ניצוץ:
ניצוץ בורא: מייצג את המדרגה העליונה (ה"מאציל") ואת תכונת ההשפעה הטהורה. הוא משול ל**"פה"** (שפועל "ממטה למעלה" – רק להשפיע ללא רצון לקבל). הניצוץ הזה מעניק לנשמה את חומר הגלם הבסיסי, שהוא ה"עביות" (הרצון לקבל שהוא במהותו אלוקות), וכן נותן לה כוחות חדשים של אמונה והשפעה במהלך התפתחותה.
ניצוץ נברא: מייצג את המדרגה התחתונה (ה"תחתון" או ה"נאצל"). הוא משול ל**"טבור"**, המאופיין ברצון לקבל (ממעלה למטה). ניצוץ זה מכיל את ה"רשימות" – הזיכרונות והרשמים של מה שהנשמה כבר חוותה וקיבלה בשלביה הקודמים.
תהליך שיתוף הפעולה והתפתחות הנשמה מתרחש בשלבים הבאים:
1. הגעה לגבול היכולת והכאה מהעליון: בשלב מסוים, המדרגה התחתונה (ניצוץ נברא/הטבור) מקבלת שפע רוחני, אך היא מגיעה לגבול שבו היא אינה מוכנה או מסוגלת לקבל יותר שפע, מכיוון שהיא חוששת לקבל אותו מתוך רצון עצמי (אנוכיות) ולא למען הבורא. כדי שהנשמה תוכל להמשיך להתפתח ולממש את מטרת הבריאה, המדרגה העליונה מעוררת אותה ("מכה בטבור") ומציעה לה כוח חדש.
2. הזדככות והשוואת הצורה: כדי לקבל את הכוח החדש, על הניצוץ הנברא (הטבור) לוותר על הרצון האנוכי שלו לקבל ("להזדכך"), ולעלות מבחינה רוחנית למדרגת הניצוץ בורא (ל"פה"). בעולם הרוחני, העלייה הזו משמעותה השוואת הצורה – התחתון רוכש את התכונה של העליון ומשתמש רק ברצון להשפיע, וכך שניהם נעשים כגוף אחד ממש.
3. התעוררות הרשימות וקבלת כוח חדש: כאשר התחתון עולה ומתכלל בעליון, מתרחש חיבור בין שני הניצוצות:
מצד אחד, ה**"רשימות"** של הניצוץ הנברא (הזיכרונות של הרצון לקבל מהעבר) מתעוררות מחדש לחיים, בדומה לאדם שאכל, שבע, ולאחר מכן הרעב מתעורר אצלו שוב לקראת מדרגה חדשה.
מצד שני, הניצוץ בורא מעניק לתחתון "עביות" חדשה של השפעה טהורה (רצון להשפיע ממטה למעלה). הכוח הזה מגיע ממסירות נפש ואמונה מעל הדעת.
4. לידת קומה חדשה (התפתחות): כתוצאה מהחיבור בין כוח הרצון והרשימות של הנברא לבין כוח ההשפעה הטהורה של הבורא, נולדת צורה חדשה, קומה חדשה או "בן אדם חדש". הנשמה מקבלת עכשיו כלי ויכולת לקבל חלק נוסף מהטוב האלוקי, אך הפעם היא עושה זאת בכוח הנתינה ובעל מנת להשפיע.
במקורות ניתן לראות דוגמה יומיומית לתהליך זה: אדם שלומד תורה ומתעייף ("ניצוץ נברא" שהגיע לגבול הקיבולת שלו). העליון "מרדים" אותו (מעלה את המלכות ל"פה", מצב של ניתוק מהרצון העצמי), ובמהלך השינה הוא מקבל כוחות נפש חדשים ("ניצוץ בורא"). למחרת הוא קם רענן ויכול להמשיך ללמוד דף נוסף ולהשיג מדרגה חדשה.
התוצאה הסופית: דרך התהליך המחזורי הזה, הנשמה מתפתחת שלב אחר שלב (עיבור, יניקה, בר מצווה), עד שהיא מגיעה למדרגת ה"חיה" שבה היא יכולה להוליד כוחות ופרצופים חדשים בעצמה. המטרה הסופית של שיתוף הפעולה בין הניצוצות היא שכל חלקי הנשמה ישלימו את עצמם ויחזרו למצב השלם של אדם הראשון, תוך גילוי כל שמותיו וכינוייו של הבורא בעולם, עד לגמר התיקון שבו הנברא מגיע לדבקות מוחלטת ולתכונת "ואהבת לרעך כמוך".
מהו המשל של 'הטבור והפה' ואיך הוא מסביר רוחניות?
משל "הטבור והפה" הוא כלי מרכזי להבנת היחסים בין העליון (הבורא/המאציל) לתחתון (הנברא/הנאצל) בעולם הרוחני, והוא מסביר כיצד מתרחשת עלייה והתפתחות רוחנית דרך שינוי תכונות.
על פי המקורות, המשל מתאר שתי מדרגות שונות:
הפה (המדרגה העליונה והזכה): הפה מייצג את המדרגה העליונה, הנקייה והזכה יותר. מבחינה רוחנית, התכונה של הפה היא הרצון להשפיע בלבד (לנתינה טהורה). הוא פועל בכיוון של "ממטה למעלה", כלומר הוא דוחה את האור ולא מעוניין לקבל אותו לעצמו. הפה קשור ל"ניצוץ בורא" והוא נחשב למאציל ביחס למדרגה שמתחתיו.
הטבור (המדרגה התחתונה והעבה): הטבור (מלשון "טוב אור") מייצג את המדרגה התחתונה וה"עבה" יותר. התכונה הרוחנית שלו היא הרצון לקבל, והוא פועל בכיוון של "ממעלה למטה" – מטרתו לקבל את השפע והאור הרוחני אל תוכו. הטבור מייצג את ה"נאצל" או ה"נברא".
כיצד המשל מסביר רוחניות?
המשל ממחיש את המושג הרוחני של "השוואת הצורה". בגשמיות, הפה והטבור נמצאים במקומות קבועים ומוגבלים בגוף, ולא ייתכן שהטבור יעלה פיזית למקומו של הפה. אולם, בעולם הרוחני אין משמעות למקום פיזי או למרחב, אלא לתכונות בלבד. "מרחק" רוחני נוצר כשיש שוני בתכונות (הרצון לקבל מול הרצון להשפיע), ו"קרבה" נוצרת כשהתכונות משתוות.
על פי המשל, התהליך הרוחני מתרחש כך: 1. עליית הטבור לפה: כאשר התחתון (הטבור שמקבל את האור) מחליט לעשות עבודה רוחנית, לדחות את הרצון העצמי שלו לקבל ולעבור להשתמש אך ורק בתכונת ההשפעה והנתינה – מצב זה מוגדר ברוחניות כ**"עליית הטבור למקום הפה"**. הוא בעצם מוותר על טבעו המקורי לטובת הטבע של העליון.
2. הזדככות ואחדות: ברגע שהטבור משתמש בתכונת ההשפעה של הפה, הוא "מזדכך לגמרי כמו הפה". מאחר שבעולם הרוחני שוויון תכונות משמעו חיבור מוחלט, מרגע שהטבור רכש את תכונת ההשפעה של הפה, אין יותר שום הבדל ביניהם והם נעשים "ממש אחד" (גוף אחד). זוהי הדבקות הרוחנית.
כך למעשה, במקום להישאר מופרד ו"נבדל לעצמו" בשל הרצון לקבל האנוכי שלו, התחתון עולה ומתחבר לעליון על ידי אימוץ תכונת הנתינה הטהורה, וכך הנברא (הטבור) מתקשר עם הבורא (הפה).
הסבר את הקשר בין 'השוואת צורה' לתיקון האדם בעולם.
המושג "השוואת צורה" הוא המפתח לתיקונו של האדם בעולם, שכן הוא מתאר את תהליך שינוי התכונות והמידות של האדם במטרה להידמות לבורא.
ברוחניות, ההבדל וה"מרחק" בין הבורא לנברא אינם נמדדים במרחב פיזי, אלא בשינוי של תכונות: הבורא (ה"מעלה" או ה"פה") מאופיין ברצון טהור להשפיע ולתת, בעוד שמהות האדם והחומר שממנו נברא (ה"מטה" או ה"טבור") היא ה"רצון לקבל". כאשר האדם פועל נגד טבעו האנוכי ומשתמש בתכונת ההשפעה של העליון, הוא משיג "השוואת צורה", וכך הנברא והבורא מתחברים והופכים לממש גוף אחד מתוך דבקות.
הקשר בין השוואת הצורה לתהליך התיקון מתבטא בשלבים הבאים בעבודת האדם בעולם:
הכרח ה"רצון לקבל" כבסיס לתיקון: הבורא מעניק לאדם כחומר גלם את הרצון לקבל, משום ש"אין אדם מתקן מה שאין בו". כלומר, אי אפשר להפוך מידה לא טובה למידה טובה (כגון כעס) אם היא אינה קיימת באדם מלכתחילה. הרצון לקבל משול ל"שמן" שבמנורה, שהוא הכרחי, אך העבודה של האדם היא להאיר את השמן הזה ממטה למעלה באמצעות עשיית "אור חוזר" ומסכים.
העבודה המעשית – אמונה ונתינה טהורה: התיקון קורה כאשר האדם מקיים מצוות ומעשים טובים אך ורק לשם שמיים. במקורות ניתנת דוגמה של נתינת צדקה: אם אדם נותן צדקה מתוך נגיעה אישית וציפייה לקבל תמורה או כבוד בעתיד, הוא נשאר ב"טבור" (ברצון לקבל) והמעשה נחשב בבחינת "חסד לאומים חטאת" – הוא מחטיא את מטרת התיקון. אך אם הוא נותן צדקה במסירות נפש, באמונה מעל הדעת האנושית (לא ב"דרך ההשכלה") ורק משום שהבורא ציווה – הוא זוכה לתכונת השפעה טהורה ומרכוש "ניצוץ בורא".
רכישת טבע חדש: דרך זיכוך מתמיד והתגברות על הרצון לקבל בכל פעם מחדש (שלעיתים באה לידי ביטוי אפילו במצבי משבר ומלחמות שמעוררים תיקון בעולם), האדם בונה בעצמו קומה רוחנית חדשה. על ידי השוואת הצורה האדם מחליף את טבעו האנוכי בטבע חדש שמהותו "ואהבת לרעך כמוך".
גמר התיקון: התיקון הפרטי של כל אדם שמשיג את תכונת ההשפעה, מצטרף אל הכלל. כל אחד מגלה חלק משמותיו וכינוייו של הבורא בעולם, עד שמגיעים למצב שבו "כלו כל הנשמות שבגוף" – כל נשמה משלימה את עצמה על ידי השוואת הצורה, וכל חלקי הנשמות מתחברים בחזרה לגוף השלם והאחד של "אדם הראשון" כפי שהיה לפני החטא.
מילון ערכים-
📍 *ניצוץ בורא:* מייצג את המדרגה העליונה של ה"מאציל" ומוגדר ככוח ההשפעה הטהורה (ממטה למעלה). ניצוץ זה מעניק לאדם את חומר הגלם האלוהי (ה"עביות" המקורית), ומתבטא בעבודת האדם במעשים הנעשים מתוך אמונה, מסירות נפש, ולשם שמיים בלבד.
📍 *ניצוץ נברא:* המדרגה התחתונה המכונה "נאצל" או "תחתון". ניצוץ זה מקושר לטבור, ומכיל בתוכו את ה"רשימות" – הזיכרונות והרשמים של השפע שהנברא כבר קיבל במדרגות קודמות, המהווים את הבסיס לרצונו להמשיך להתפתח ולגדול.
📍 *הפה:* המדרגה הרוחנית הזכה והעליונה, שכל מהותה היא הרצון להשפיע בלבד. הפה פועל בכיוון של "ממטה למעלה", כלומר דוחה את קבלת האור האנוכית לעצמו, ונחשב ל"בורא" ביחס למדרגות שמתחתיו.
📍 *הטבור:* נקרא כך מלשון "טוב אור", וזוהי המדרגה התחתונה וה"עבה" יותר. מהותו של הטבור היא הרצון לקבל את האור והשפע לעצמו (ממעלה למטה). על מנת שהנשמה תתפתח, על הטבור לוותר על רצונו העצמי ולעלות למקום ה"פה" כדי ללמוד להשפיע.
📍 *השוואת הצורה: *המנגנון המרכזי של התיקון וההתפתחות הרוחנית, שבו התחתון (הטבור) משנה את טבעו, רוכש את תכונת העליון (הפה) ופועל רק מתוך רצון להשפיע. מאחר שבעולם הרוחני מרחק וקרבה נמדדים על פי דמיון התכונות, השוואת הצורה מבטלת את הנפרדות והופכת את הבורא והנברא לממש גוף אחד במצב של דבקות.
📍 *עביות:* החומר היסודי שממנו מורכבים כל הנבראים (רוחניים וגשמיים כאחד), שמהותו היא הרצון לקבל. העביות בטהרתה היא למעשה כוח אלוהי שהוטבע בנברא ("מים טהורים"), שמטרתו לאפשר לו להשתוקק ולקבל את ההנאה שהבורא חפץ לתת.
📍 *רשימות*: הזיכרונות והרשמים הנותרים בתוך הכלי הרוחני (הטבור) לאחר קבלת השפע. כאשר מדרגה רוחנית מזדככת ועולה לפה, הרשימות (שהיו שקטות כמו אדם שאכל ושבע) מתעוררות לתחייה מחדש, יוצרות "רעב" רוחני ומעוררות את הצורך למשוך מדרגה וקומה חדשה.
📍 *אור חיה*: מדרגה רוחנית עליונה המושגת לאחר שלבי התפתחות ארוכים ומדורגים (עיבור, יניקה ובר מצווה). מדרגה זו, הקשורה למילה "הולדה", מעניקה לנשמה כלי שלם ומלא המאפשר לה להוליד בעצמה כוחות, פרצופים ורצונות חדשים, בדומה למצבו השלם של אדם הראשון טרם החטא.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה