יום הכיפורים- ההבדל בין ראש השנה ליום הכיפורים. מדריך לימודי סוד יום הכיפורים: מהות היום, עליית המלכות לבינה ורזי הזוהר הקדוש 15.9.26
הקדמה
האם ידעתם שחמשת העינויים של יום הכיפורים – כולל הצום וההימנעות מנעילת הסנדל – אינם עונש או סבל, אלא תוצאה ישירה של התעלות רוחנית מופלאה שבה הנשמה מדמה את צורתה למקור השפע העליון? בשיעור נעמיק ונבין את המהפך המתרחש ברוחניות מראש השנה ועד יום הכיפורים.
בשיעור זה נלמד:
את ההבדל המהותי בין אנרגיית רצון לקבל (ראש השנה) לאנרגיית השפעה (יום הכיפורים).
כיצד עליית המלכות לבינה יוצרת את שורש חמשת העינויים.
את מבנה פרצופי אצילות וסוד ל"ב (32) נתיבות החוכמה.
את פשר שאלתו המרטיטה של רבי אבא בזוהר על זיווג המלך וכנסת ישראל.
מראש השנה ליום הכיפורים: בניין החומר מול בניין הצורה
כדי להבין את יום הכיפורים, עלינו לחזור לראש השנה. בראש השנה אנו נמצאים במצב של "בכסא ליום חגנו" – הלבנה (המלכות, המייצגת את הרצון לקבל) מכוסה לחלוטין. כיסוי זה אינו נובע מחוסר אור, אלא דווקא מעודף אור שאנו עדיין לא מסוגלים לקבל בכלים המוגבלים שלנו.
בראש השנה, המטרה העיקרית שלנו היא לעורר את הרצון לקבל – לבנות את ה"חומר" של הכלי, לקבל מוטיבציה, רצונות עוצמתיים ואנרגיה לעבודת השם. זהו בחינת שם "אלוקים" המייצג את גבולות הטבע ומעשה בראשית.
בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים המגמה מתהפכת לחלוטין:
חזרה לשם הוי”ה: אנו חוזרים אל מה שקודם למעשה בראשית, לתכונת ההשפעה הטהורה שאין בה גבולות.
בניין הצורה: אנו לא בונים עוד את חומר הכלי (הרצון לקבל), אלא את צורת הכלי – שהיא רצון להשפיע.
הפיכת הרצון לקבל: המלכות עוברת מהפך ומקבלת את טבע הבינה (המשפיעה).
השוואה בין ראש השנה ליום הכיפורים
עליית המלכות לבינה וסוד חמשת העינויים
ביום הכיפורים מתרחש אירוע קוסמי-רוחני אדיר: המלכות עולה למקום הבינה ומשווה את צורתה אליה.
בינה היא מקור כל ההטבה והשפע, אך תכונתה המקורית (כפי שלמדנו בד' בחינות דאור ישר) היא "חפץ חסד". הבינה אומרת: "אינני רוצה לקבל את אור החוכמה, אני בוחרת להיות בדביקות מוחלטת בבורא ולהשפיע". לשם כך, הבינה מסלקת מעצמה את הרצון לקבל (מסתלקת מאור החוכמה).
כאשר המלכות עולה לבינה ומתלבשת בתכונותיה, היא מבטלת לחלוטין את הרצון לקבל שבה. ביטול עצמי זה הוא השורש הרוחני לחמשת העינויים שאנו מצווים בהם ביום הכיפורים:
אכילה ושתייה
רחיצה
סיכה
נעילת הסנדל
תשמיש המיטה
מכיוון שתכונת הבינה שולטת במדרגה ואומרת "לא" לרצון לקבל (הנאה עצמית), אנו משקפים זאת פיזית בעולם הזה דרך חמשת העינויים הללו. זוהי הטהרה האמיתית – טהרת הרצון להשפיע.
מנגנון עליית המלכות לבינה ושורש העינויים
שלוש הבחנות בחוכמה ול"ב נתיבות
כדי להבין את המשך דברי הזוהר, עלינו להכיר את שלוש ההבחנות הקיימות באור החוכמה:
חוכמה דאור ישר: האור הבסיסי שתפקידו לבנות את עצם כלי הרצון לקבל (יש מאין).
חוכמה סתומה: אור חוכמה שמקורו ב"ג"ר דבינה" (החלק העליון של הבינה) הקשור לצמצום א'. לחוכמה זו אין לנו שום השגה במהלך ששת אלפי שנים. היא נקראת "חוכמה של מעלה".
חוכמה דל"ב (32) נתיבות: החוכמה שאנו כן יכולים להשיג ולקבל, והיא מתגלה על ידי שיתוף מידת הרחמים בדין.
התורה כולה מורכבת מל"ב נתיבות החוכמה: כ"ב (22) אותיות ו-י' (10) ספירות/נקודות:
כ"ב האותיות מגיעות מז"ת דבינה (תבונה) והן בונות את הכלים הרוחניים והבנת התורה.
י' הנקודות (עשרה מאמרות) מחיות את האותיות, ומקורן בחוכמה הסתומה העליונה.
החיבור בין האותיות לנקודות מאפשר את לידת התורה והעברת השפע לזעיר אנפין וממנו למלכות (כנסת ישראל).
שאלת רבי אבא וסוד הזיווג השלם
בספר הזוהר מתואר רגע דרמטי שבו רבי אבא (כותב הזוהר, המייצג את היכולת להוריד את השורשים הרוחניים לענפים בעולם הזה) שואל את רבי שמעון בר יוחאי שאלה קריטית:
"מתי זיווגה דכנסת ישראל במלכא קדישא?" (מתי מתרחש הייחוד השלם בין המלכות – כנסת ישראל, לזעיר אנפין – המלך הקדוש?)
רבי שמעון משיב לו בפסוק המסתורי שנאמר על ידי אברהם אבינו לגבי שרה: "אמנם אחותי בת אבי היא, אך לא בת אמי, ותהי לי לאישה".
רבי אבא שומע את התשובה, מרים את קולו ובוכה בהתרגשות עצומה. מדוע? רבי שמעון גילה לו סוד קבלי עמוק: החיבור (הזיווג) המושלם בין זעיר אנפין למלכות אינו יכול להתקיים כאשר המלכות מקבלת את חיותה מצד "אמא" (בינה, ישסו”ת- שם האור מוגבל או מכוסה בחסדים), אלא רק כאשר היא יונקת ישירות מהארת החוכמה של "אבא" (אבא עילאין המאיר חוכמה סתומה מוגנת).
כאשר המלכות מקבלת הארה זו, היא הופכת מדרגת "אחות" (קשר מוגבל ללא זיווג פורה) לדרגת "אישה" (חיבור שלם ומוליד). זהו סוד הגאולה השלמה וההתעלות של יום הכיפורים.
.
סיכום
ביום הכיפורים אנו זוכים למהפך הגדול ביותר של השנה – מעבר מרצון לקבל (שם אלוקים, חומר) לרצון להשפיע (שם הוי”ה, צורה). דרך השוואת הצורה לבינה, אנו מתנתקים מהגבולות הגשמיים ומעלים את המלכות למקור השפע.
ראש השנה לעומת יום הכיפורים: ראש השנה עוסק בבניין החומר והרצון לקבל, בעוד שיום הכיפורים עוסק בבניין הצורה הרוחנית של השפעה.
עליית המלכות לבינה: יום הכיפורים מייצג את עליית המלכות לתכונת הבינה ("חפץ חסד"), דבר היוצר את שורש חמשת העינויים.
ל"ב נתיבות החוכמה: מורכבים מכ"ב אותיות (בניין הכלים) וי' נקודות (הארה חיות רוחנית).
סוד הזיווג השלם: זיווג המלכות וזעיר אנפין מגיע לשלמותו רק כאשר יש יניקה מהארת החוכמה של "אבא" (ולא רק מ"אמא"), כפי שרמז רבי שמעון לרבי אבא.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה