קישור למצגת
סיכום שיעור מבוא לביאור י"ג מידות הרחמים מתוך חלק י"ג של תע"ס 19.8.26
השיעור עוסק בביאור י"ג מידות הרחמים כאמצעי רוחני לתיקון חטאים ולמשיכת שפע של בני, חיי ומזונה מהמקור העליון. המקור מסביר כי שורש המידות נעוץ בפרצוף אריך אנפין וביכולת לעבד את ה"ע”ב המגולה", המייצג גילוי חכמה עצום, לכדי מערכת מדורגת של קבלה. תהליך זה מתואר באמצעות המודל של מ"ל צ"ד (עיבור, יניקה ומוחין), המאפשר הפיכת אורות חזקים ודינים לכוחות של רחמים והטבה. התיקון נדרש במיוחד בתקופת הימים הנוראים, שכן הוא מאפשר לבני האדם להפוך לשותפים בבריאה על ידי עבודה עצמית. בסופו של דבר, המידות משמשות ככלים המוציאים את השפע מהכוח אל הפועל, תוך מיתון הגבורות והפיכתן לחסדים גלויים. עבודה זו חיונית כדי להתחבר אל פנימיות התורה ולהשיג התחדשות רוחנית אמיתית לקראת השנה החדשה.
👑👑שו"ת- שיעור מבוא לביאור י"ג מידות הרחמים מתוך חלק י"ג של תע"ס 19.8.26
📍כיצד חטא העגל והמרגלים קשורים ליצירת י"ג מידות הרחמים?
חטא העגל וחטא המרגלים קשורים באופן ישיר ליצירתן ולגילוין של י"ג מידות הרחמים, שכן הן מהוות את האמצעי שהקדוש ברוך הוא גילה לאחר החטאים הללו כדי לאפשר את תיקונם.
הקשר והתהליך מוסברים במקורות בכמה הבטים מרכזיים:
קבלת י"ג המידות "בזכות" החטא: לפי השיעור, אלמלא חטא העגל לא היינו מקבלים כלל את י"ג מידות הרחמים. החטא יצר את הצורך ההכרחי בכלי תיקון, ובעקבותיו נגלה האמצעי המיוחד הזה.
מהות חטא העגל כרצון לקבלת אור עצום ללא הדרגה:
חטא העגל מייצג גילוי של רצונות גדולים מאוד ("דינים של רצונות גדולים") וחוסר יכולת להשתמש בהם בצורה נכונה. המילה "עגל" רומזת ל"עיגולים", המורים על רצון להשתמש בכל הכוחות בבת אחת ובצורה טבעית.
שורש החטא (המשותף לחטא אדם הראשון ולשאר החטאים) הוא הרצון לגלות את כל החכמה בבת אחת ולהמשיך אור גדול ("ע”ב המגולה") מלמעלה למטה, כלומר ישירות לתוך הרצון לקבל. בחטא העגל רצו התחתונים לעשות מעשה של חיקוי הבורא.
י"ג מידות הרחמים כאמצעי המיזוג וההדרגה:
המשכת האור הגדול באופן ישיר לתוך הרצון לקבל, ללא הכנה מתאימה, גורמת לדינים קשים ולפגם.
כדי שנוכל ליהנות מהשפע וההטבה (המתבטאים במושג "בני, חיי ומזוני") בלי לפגום, נדרש תהליך הדרגתי וממוזג.
י"ג מידות הרחמים הן אלו שמאפשרות את קבלת האור בצורה ממוזגת והדרגתית על ידי סדרה של הגבלות ותיקונים (המתוארים כתהליכי "מל"צ" – מוח, לב, כבד, או "עיבור, יניקה ומוחין"). הן מעדנות את גילוי החכמה הגבוהה שהייתה בראש ("ע”ב המגולה"), ומוציאות אותה החוצה בצורה הדרגתית ומבוקרת שניתן לקבל ולעבוד איתה בצורה מתוקנת.
📊 מה ההבדלים בין המשכת האור לפני התיקון (בזמן חטא העגל) לבין זרימת השפע המדורגת דרך י"ג מידות הרחמים.
📍מה ההבדל בין המשכה מלמעלה למטה להמשכה ממטה למעלה?
על פי השיעור, ההבדל בין המשכה מלמעלה למטה להמשכה ממטה למעלה מייצג שני מהלכים יסודיים ומנוגדים של זרימת השפע והעבודה הרוחנית:
1. המשכה מלמעלה למטה (מֵעִילָא לְתַתָּא)
מהות: המשכת אור החוכמה הגדול ישירות לתוך הרצון לקבל. זוהי נתינה שלמה ומושלמת המגיעה מצד העליון כחלק מ"אור ישר".
כינוי קבלי: מהלך זה מכונה "מעשה בראשית". הוא קשור לגילוי "ע”ב המגולה" – מצב שבו כל האור והחוכמה מתגלים בבת אחת בראש המדרגה.
הסכנה והחטא: המשכה ישירה של אור גדול לתוך הרצון לקבל, ללא הכנה והדרגה, היא השורש של כל החטאים (כמו חטא אדם הראשון וחטא העגל) והיא גורמת לדינים קשים ולפגמים.
הצורך בה: אף על פי שהיא מסוכנת ללא תיקון, היא מתרחשת בתחילה מצד השמיים כדי לספק לתחתון את "חומר הגלם" ההכרחי שאותו הוא נדרש לתקן בהמשך.
2. המשכה ממטה למעלה (מִתַּתָּא לְעֵילָא)
מהות: קבלת השפע באופן הדרגתי וממוזג דרך העבודה האקטיבית של התחתון. התחתון מבצע תיקונים עצמיים כדי להגיע ל"השוואת הצורה" עם העליון ובכך להתאים את עצמו לקבלת האור.
כינוי קבלי: מהלך זה מכונה "מעשה מרכבה", מכיוון שהוא מורכב ומעוצב על ידי שותפות של העליון והתחתון יחד. הוא מייצג את המושג "לעשות" (מתוך "אשר ברא אלוהים לעשות") – התחתון מתקן את הכלי ובכך הופך לשותף בבריאה.
התוצאה: בזכות עבודת התחתון מלמטה, השפע מתקבל ללא "נהמא דכיסופה" (לחם בושה). האור הגדול מעודן ומתלבש באופן מבוקר ומדורג (באמצעות תיקונים כמו י"ג מידות הרחמים, תהליך "מל"צ" או שלבי "עיבור, יניקה ומוחין"), דבר המאפשר לתחתון ליהנות מהטבה שלמה ("בני, חיי ומזוני") מבלי לפגום או לעורר דינים.
🧩 מהו תהליך "םל"צ" (מוח, לב, כבד) או שלבי ה"עיבור, יניקה ומוחין", כדי להבין כיצד מתבצעת בפועל אותה המשכה הדרגתית ממטה למעלה.
📍איך י"ג המידות קשורות ל'מזל נוצר' ו'מזל נקה'?
.'מזל נוצר' ו'מזל נקה' הם שני ה"מזלות" (צינורות השפע) המרכזיים הנכללים בתוך י"ג מידות הרחמים.
הקשר בין המזלות הללו לבין י"ג המידות בא לידי ביטוי בכמה אופנים יסודיים:
מקור והשפעת השפע לעולם: שני המזלות הללו, 'נוצר' ו'נקה', הם הערוצים הפעילים שדרכם י"ג המידות משפיעות את כל ההטבה והשפע לעולם, המכונים בקבלה "בני, חיי ומזונה" (בנים, חיים ומזונות). שפע זה הוא המקור לכל הטוב והקיום בכל המובנים – הן מצד מהות האור עצמו ("עצם") והן מצד התוספות המגיעות לתחתונים.
התלבשות ב"שערות דיקנא" (שערות הזקן): כל המוחין וההטבה של "בני, חיי ומזוני" מגיעים דרך שערות הזקן של פרצוף אריך אנפין באצילות. המזלות הם חלק בלתי נפרד מתיקון השערות הללו, המהוות את י"ג מידות הרחמים בפועל.
הפיכת האור לראוי לקבלה: ללא התיקון של י"ג המידות, האור הגדול של החוכמה ("ע”ב המגולה") נשאר מרוכז בראש המדרגה וגורם לדינים קשים שאינם מאפשרים לתחתון לקבלו. המעבר של האור דרך המזלות הללו מעדן את האור, מגביל אותו ומאפשר לו לזרום החוצה בצורה הדרגתית ומבוקרת, כך שהתחתונים יוכלו ליהנות מההטבה בלי לעורר דינים או לפגום.
🧔 השיעור מרחיב על כך שתיקון האור מתחלק בין שערות הראש שמאחור ("שערות רֵישָׁא" המייצגות חסדים) לבין שערות הזקן שמלפנים ("שערות דִּיקְנָא" המייצגות גילוי חכמה). נרצה לבחון כיצד החלוקה הזו משקפת את השלבים השונים של תיקון החטאים?
📍כיצד חלוקת השערות משקפת את תיקון החטא?
.חלוקת השערות לשני אזורים נפרדים משקפת באופן מדויק את המעבר מגילוי אור בלתי מבוקר (שהוא שורש החטא) לתהליך של תיקון מודרג ומאוזן:
המצב שלפני התיקון (שורש החטא)
בתחילה, כל השערות (הן של הראש והן של הזקן) שימשו כאור חוזר לגילוי מרוכז של כל החוכמה הגדולה, המכונה "ע”ב המגולה", בתוך הראש. גילוי ישיר זה של האור הגדול בבת אחת ובצורה לא מבוקרת גורם לפגמים ולדינים קשים, והוא השורש של חטאים כמו חטא העגל.
תהליך התיקון דרך חלוקת השערות
כדי לאפשר קבלת שפע ללא דינים, השערות יוצאות מחוץ לראש ומתחלקות לשני מקומות המשקפים הדרגה ותיקון:
שערות רֵישָׁא (שערות הראש – מאחור):
שערות אלו פונות לאחור (בעורף) ומייצגות חסדים (ג"ר דבינה, "חפץ חסד"). מכיוון שמדובר בחסדים, הם אינם גלויים ("לא רואים את זה", ולכן הם מאחורי הראש).
שלב זה מייצג את האות מ' (מתוך תהליך מל"צ), המורה על מצב של עיבור במקום סגור (כמו רחם). בשלב זה, הפעולה נעשית מצד העליון בלבד ללא שותפות אקטיבית של התחתון.
שערות דִּיקְנָא (שערות הזקן – מלפנים):
שערות אלו ממוקמות מלפנים ומייצגות את גילוי החוכמה וההטבה (ז"ת דבינה).
שלב זה מייצג את האותיות ל' ו-צ' (מתוך תהליך מל"צ) – המורות על שלבי היניקה והמוחין. כאן כבר מדובר בלימוד חוכמה וקבלתה המעשית (צדק) דרך השותפות והעבודה הפעילה של התחתון מלמטה.
📍כיצד זה מתקן את החטא?
במקום שהחכמה הגדולה ("ע”ב המגולה") תתפרץ ישירות לתוך הרצון לקבל ותגרום לחטא ודין, חלוקת השערות מארגנת את האור מחדש דרך י"ג מידות הרחמים המתלבשות בשערות הזקן. החלוקה הזו מוליכה את התחתון במסלול הדרגתי (מעיבור של חסדים מאחור, דרך יניקה, ועד למוחין וגילוי חכמה מלפנים). תהליך זה מעדן ומגביל את השפע, ומאפשר לקבל את ההטבה השלמה של "בני, חיי ומזוני" בצורה מתוקנת ומתוך השוואת הצורה.
🧠 מהם שלב "מל"צ" (מוח, לב, כבד) או "עיבור, יניקה ומוחין" כדי להבין כיצד העבודה שלנו מלמטה הופכת אותנו לשותפים פעילים בבריאה
📍מהם ההבדלים בין שערות רֵישָׁא לשערות דִּיקְנָא?
על פי השיעור, לאחר ששערות הראש והזקן יוצאות מחוץ לראש כדי למנוע את הדינים הקשים של ע"ב המגולה (גילוי אור החוכמה הגדול בבת אחת בתוך הראש), הן מתחלקות לשני סוגים עיקריים המשקפים שלבים שונים בתהליך התיקון ובאופן זרימת השפע לעולם:
1. שערות רֵישָׁא (שערות הראש)
מיקום פיזי: ממוקמות מאחורי הראש, בעורף.
הבחינה הרוחנית: מייצגות את ג"ר דבינה (ג' ראשונות דבינה), שהן בבחינת "חפץ חסד" (חסדים).
גילוי וראייה: מאחר שמדובר בחסדים, הם אינם גלויים ואינם נראים, ולכן הם ממוקמים מאחורי הראש.
הקשר לתהליך מל"צ (מ-ל-צ): מייצגות את האות מ' – המורה על מצב של עיבור (רחם או מקום סגור שבו העובר מקבל הכל מהעליון ללא השתתפות עצמית פעילה).
2. שערות דִּיקְנָא (שערות הזקן)
מיקום פיזי: ממוקמות מלפנים, מתפשטות על פני החלק התחתון של הראש ומתלבשות על הלחי התחתון.
הבחינה הרוחנית: מייצגות את ז"ת דבינה (ז' תחתונות דבינה), המורות על גילוי אור החכמה והשפע באופן גלוי.
גילוי וראייה: מאחר שמדובר בגילוי חכמה מעשי, הן גלויות ונמצאות בחלק הקדמי של הפנים.
הקשר לתהליך מל"צ (מ-ל-צ): מייצגות את האותיות ל' ו-צ' – המורות על שלבי היניקה והמוחין (ל' מייצגת לימוד חכמה, ו-צ' מייצגת צדק – קבלת המוחין מתוך עבודה אקטיבית של התחתון מלמטה).
תפקיד בתיקון הכללי: י"ג מידות הרחמים מתגלות בפועל דרך שערות אלו. כל המוחין וההטבה של עולם האצילות ("בני, חיי ומזוני"), וכן כל התיקונים המתרחשים בשתא אלפי שני (ששת אלפי שנים של תיקון העולם) תלויים אך ורק בשערות דיקנא.
👶 מהם בשלושת השלבים של עיבור, יניקה ומוחין (תהליך מל"צ) כדי להבין כיצד התחתון הופך בהדרגה לשותף פעיל בבריאה מול העליון.
📍מהם תהליכי 'עיבור, יניקה ומוחין'?
תהליכי 'עיבור, יניקה ומוחין' מייצגים את השלבים ההדרגתיים של גילוי החוכמה והתפתחות הכלי של התחתון לקבלת האור מול העליון. תהליך זה מקביל לאותיות מל"צ (מ-ל-צ) המשקפות את עידון האור והכנת הרצון לקבל לקבלת השפע בצורה מתוקנת:
עיבור (האות מ'):
שלב זה מדמה מקום סגור (כמו רחם) שבו העובר נישא בתוכו ומקבל את כל צרכיו מהעליון.
מבחינת העבודה הרוחנית, זוהי פעולה של העליון בלבד, ללא השתתפות פעילה או השפעה מצד התחתון.
יניקה (האות ל'):
שלב זה מייצג את הלידה והיציאה הראשונה של האור החוצה. האות ל' רומזת על לימוד חוכמה.
מבחינת העבודה, שלב זה מתבצע בשותפות של העליון והתחתון יחד ("גם העליון וגם התחתון"), ומבטא תהליך הדרגתי של התנתקות מהתלות המוחלטת בעליון.
מוחין (האות צ'):
שלב זה מייצג את קבלת המוחין (האור והחכמה הגדולים) בפועל. האות צ' רומזת לצדק.
מבחינת העבודה, שלב זה תלוי אך ורק בפעולה האקטיבית של התחתון מלמטה ("עבודה שבאה מצדנו", "התעוררות התחתון בלבד"), שבלעדיה לא ניתן להשיג את המוחין הללו.
מדוע תהליך זה הכרחי? מטרת שלושת השלבים הללו היא לאפשר עיבוד הדרגתי של גדלות האור (החכמה הגבוהה המכונה "ע"ב המגולה"). ללא תהליך זה, קבלה ישירה של האור בבת אחת לתוך הרצון לקבל יוצרת דינים קשים ופגמים (כמו בחטא העגל). ההדרגתיות של עיבור, יניקה ומוחין מעדנת את השפע ומאפשרת לתחתון ליהנות מההטבה השלמה ("בני, חיי ומזוני") מתוך השוואת הצורה ובאופן מתוקן.
📍איך תהליך 'מל"צ' קשור לאותיות אלו?
.תהליך מל"צ (מ-ל-צ), הנגזר מתוך המילה "צלם" ("בצלם אלוהים עשה את האדם"), מייצג את שלושת שלבי ההדרגה שבהם שפע החוכמה הגדול (שהיה קודם לכן בבחינת ע"ב המגולה בראש המדרגה) מתעדן, מתגלה ומתלבש בתחתונים בצורה מתוקנת ומבוקרת.
הקשר המדויק בין האותיות לבין שלבי ההתפתחות הרוחנית של התחתון מוסבר כך:
האות מ' (עיבור – שערות רישא):
התהליך: מייצגת את שלב העיבור, המדמה מקום סגור ונסתר כמו רחם. בשלב זה העובר נישא בתוך הרחם ומקבל את כל צרכיו מהעליון באופן פסיבי.
אופי העבודה: פעולה זו נעשית מצד העליון בלבד, ללא שותפות אקטיבית של התחתון.
סוג השערות: קשורה לשערות רישא (שערות הראש) הממוקמות מאחורי הראש בעורף, שהן בבחינת חסדים מכוסים שאינם גלויים ("לא רואים את זה").
האות ל' (יניקה – שערות דיקנא):
התהליך: מייצגת את שלב היניקה – הלידה והיציאה הראשונה של האור והשפע החוצה. האות ל' רומזת על לימוד חוכמה.
אופי העבודה: שלב זה מתבצע בשותפות של העליון והתחתון יחד, ומבטא את תחילת ההתנתקות ההדרגתית של התחתון מהתלות המוחלטת בעליון.
סוג השערות: קשורה לשערות דיקנא (שערות הזקן) הממוקמות בחלק הקדמי והגלוי של הפנים, שדרכן מתחיל גילוי החוכמה בפועל.
האות צ' (מוחין – שערות דיקנא):
התהליך: מייצגת את השלב הגבוה ביותר של קבלת המוחין (האור והחכמה השלמים). האות צ' רומזת על מידת הצדק.
אופי העבודה: שלב זה תלוי אך ורק בפעולה ובעבודה האקטיבית של התחתון מלמטה ("התעוררות התחתון בלבד"). ללא העבודה העצמית של התחתון, לא ניתן להשיג את המוחין הללו.
סוג השערות: בדומה לאות ל', היא שייכת לשערות דיקנא (הזקן) הפונות קדימה ומאפשרות את קבלת ההטבה והשפע באופן מתוקן.
בזכות החלוקה המודרגת הזו של אותיות מל"צ, האור החזק של ע"ב המגולה אינו מתפרץ בבת אחת (דבר שהיה גורם לדינים ולחטאים כמו חטא העגל), אלא מועבר לתחתון שלב אחר שלב באופן המאפשר לו להיות שותף פעיל בבריאה.
📍מה ההבדל בין אור חוזר בתוך הראש ליציאתו החוצה כשערות?
ההבדל בין אור חוזר שנמצא בתוך הראש לבין יציאתו החוצה כשערות נעוץ בהבדל שבין גילוי אור בלתי מבוקר (מידת הדין) לבין גילוי הדרגתי וממותק (מידת הרחמים):
אור חוזר בתוך הראש (גילוי שלם ומרוכז): כאשר האור החוזר פועל בתוך הראש בלבד, הוא מגלה את כל אור החוכמה הגדול בבת אחת ובמלוא גדלותו (מצב המכונה "ע"ב המגולה"). גילוי ישיר זה של האור ללא הדרגה או הכנה של התחתון גורם לדינים קשים ולפגם, מכיוון שהתחתון אינו מסוגל לקבל אור כה גדול מבלי שיעורר בו את הרצון לקבל לעצמו (שהוא שורש כל החטאים).
יציאת האור החוזר מחוץ לראש כשערות (הגבלה ועידון): כדי שנוכל ליהנות מהאור מבלי לפגום, האור החוזר יוצא אל מחוץ לגבולות הראש ומתגלה בצורה של שערות. ביציאתו החוצה, האור עובר תיקון ואינו זורם עוד בגדלותו המקורית, אלא בצורה מוגבלת, מעודנת ומדורגת. השערות הללו מייצגות את הכלים המאפשרים להמשיך את האור בשלבים מבוקרים – דרך תהליכי מל"צ (עיבור, יניקה ומוחין).
בזכות יציאת השערות מחוץ לראש והתחלקותן (לשערות רישא מאחור ושערות דיקנא מלפנים), האור החזק שהיה בכוח בתוך הראש מתפתח ומגיע אל התחתונים כ"פירות" הראויים לאכילה וכשפע ממוזג של "בני, חיי ומזוני".
📍כיצד 'ע”ב המגולה' קשור לחטא העגל?
.המושג ע"ב המגולה (המוזכר בשיעור גם כ'ע”ב המגולה') קשור באופן ישיר לחטא העגל, שכן הוא מייצג את השורש הרוחני של החטא ואת הגורם לדינים הקשים שנוצרו בעקבותיו:
מהות ע"ב המגולה: המילה ע"ב מורה על שם הוי"ה במילוי יודין (י"ו-ד ה"י ו"ו ה"י, שגימטרייה שלו היא 72 / ע"ב), המבטא את גילוי אור החוכמה הגדול ביותר בראש המדרגה. במצב זה, ישנו רצון לגלות את החוכמה בכל המהות והגדלות שלה בבת אחת.
הדמיון הרוחני לחטא העגל: בחטא העגל, התחתונים רצו לגלות את כל החוכמה מצידם בבת אחת, ולעשות מעשה של חיקוי הבורא. שורש החטא הוא הניסיון להמשיך את האור העצום והמרוכז הזה של ע"ב המגולה מלמעלה למטה (מעילא לתתא) ישירות לתוך הרצון לקבל.
היווצרות הדינים והחטא: כאשר האור של ע"ב המגולה מאיר בתוך הראש ללא הדרגה, הוא מעורר את "מלכות דמידת הדין" של צמצום א'. המשכת האור הגדול ישירות לכלים הלא-מתוקנים גורמת לדינים קשים ולפגמים. זהו בדיוק המנגנון הרוחני שחולל את חטא העגל.
הצורך בתיקון השערות: כדי לתקן את הפגם של חטא העגל, האור של ע"ב המגולה אינו יכול להישאר מרוכז בתוך הראש. הוא חייב לצאת אל מחוץ לגבולות הראש ולהתלבש בצורה מוגבלת ומדורגת דרך השערות (שערות רישא מאחור ושערות דיקנא מלפנים) ותהליך מל"צ. תהליך זה מעדן את האור ומאפשר לקבל אותו ממטה למעלה באופן מתוקן.
💡 מה הקשר שבין ראש השנה (יום הדין) לבין ההתעוררות של מלכות דמידת הדין בזמן גילוי ע"ב המגולה, כדי להבין כיצד התקופה הזו בשנה קשורה לתיקון החטאים.
📍מה הקשר בין ראש השנה לגילוי 'ע”ב המגולה'?
הקשר בין ראש השנה לגילוי ע"ב המגולה (השפע המלא והעצום של אור החוכמה בראש המדרגה) נעוץ בשלושה היבטים יסודיים על פי השיעור:
התעוררות מלכות דמידת הדין (צמצום א'): כדי שיהיה כלי שיוכל לקבל את גדלות האור של ע"ב המגולה, מתעוררת "מלכות דמידת הדין" של צמצום א'. מצב זה מקביל לחלוטין לראש השנה, שהוא יום הדין שבו מתגלה המלכות של צמצום א' (מידת הדין).
מצב של "בכוח" בשורש המדרגה: כמו שבראש השנה הבריאה מתחדשת והשנה כולה נמצאת בו "בכוח" (בשלב השורש שלה), כך גם בהתחלה כל חוכמת ע"ב המגולה נמצאת בכוח בראש של פרצוף אריך אנפין (השורש של עולם האצילות) יחד עם המלכות של מידת הדין.
הצורך בי"ג מידות הרחמים לתיקון הדין: מכיוון שגילוי ע"ב המגולה ללא הדרגה מעורר דינים קשים (בדומה לחטא העגל), נדרשים תהליכים הדרגתיים של הגבלות ועידון האור (כמו תהליך מל"צ) כדי שנוכל ליהנות מהשפע בצורה מתוקנת. משום כך, בתקופה זו של ראש השנה, ימי הרחמים והסליחות, אנו מרבים לעסוק בי"ג מידות הרחמים – שהן האמצעי שגילה לנו הקדוש ברוך הוא (כפי שמוזכר במסכת ראש השנה) כדי לתקן את החטאים, למתק את הדינים ולזכות בהתחדשות הבריאה ובשפע של "בני, חיי ומזוני".
📍מה ההבדל בין שערות הראש לזקן?
ההבדל בין שערות הראש (שערות רישא) לשערות הזקן (שערות דיקנא) מייצג שתי דרגות שונות לחלוטין של הנהגה, גילוי שפע ותיקון רוחני, המתרחשות לאחר שגילוי ע"ב המגולה (אור החוכמה המרוכז והעצום בתוך הראש) יוצא אל מחוץ לגבולות הראש כדי למנוע דינים קשים.
להלן ההבדלים המרכזיים כפי שהם מוסברים בשיעור:
1. שערות הראש (שערות רֵישָׁא)
מיקום וגילוי: ממוקמות מאחורי הראש, באזור העורף. מאחר שהן מייצגות חסדים, הן אינן גלויות אלא נסתרות ("לא רואים את זה", ולכן הן מאחורי הראש).
בחינה רוחנית: מייצגות את ג"ר דבינה (ג' ראשונות דבינה), שהן בבחינת "חפץ חסד" (חסדים).
שלב ההתפתחות (בתוך תהליך מל"צ): מייצגות את האות מ' (של המילה צלם), שהיא בבחינת עיבור. זהו מצב סגור ונסתר (כמו רחם) שבו הפעולה נעשית מצד העליון בלבד, ללא שותפות אקטיבית של התחתון.
2. שערות הזקן (שערות דִּיקְנָא)
מיקום וגילוי: ממוקמות בחזית, בחלק הקדמי של הפנים, ומתפשטות על הלחי התחתון. מאחר שמדובר בגילוי חוכמה, הן גלויות ונראות מלפנים.
בחינה רוחנית: מייצגות את ז"ת דבינה (ז' תחתונות דבינה), המאפשרות את גילוי אור החוכמה וההטבה באופן מעשי.
שלב ההתפתחות (בתוך תהליך מל"צ): מייצגות את האותיות ל' ו-צ'. האות ל' מייצגת את שלב היניקה (לימוד חוכמה) הנעשה בשותפות של העליון והתחתון יחד. האות צ' מייצגת את שלב המוחין (צדק) התלוי אך ורק בעבודה ובפעולה האקטיבית של התחתון מלמטה.
חשיבות ותפקיד בתיקון: דרך שערות אלו מתגלות בפועל י"ג מידות הרחמים. כל המוחין, השפע וההטבה של עולם האצילות (המשפיעים את השפע המכונה "בני, חיי ומזונה"), וכן כל התיקונים המתרחשים ב-שתא אלפי שני (ששת אלפי שנות התיקון), תלויים אך ורק בשערות דיקנא.
במבנה המדויק של שערות הזקן ולראות כיצד י"ג מידות הרחמים מתחלקות על פני חלקי הפנים השונים (כמו הלחיים או השפם).
בשיעור הנוכחי, הרב מציין במפורש שהפירוט המדויק של אופן חלוקת י"ג מידות הרחמים על פני חלקי הפנים השונים (כמו השפם, השפתיים או חלקי הלחיים השונים) הוא נושא שיילמד בהרחבה בשיעורי ההמשך ("ובלמ"צ האלה של שערות דיקנא, איך הם יוצאים בצורה שג' מידות, אז זה בעזרת השם נראה בהמשך"). לכן, פרטי התיקונים הספציפיים הללו אינם מופיעים עדיין במקור זה.
עם זאת, השיעור מספק לנו הבנות יסודיות לגבי המיקום של שערות הזקן בפנים והמשמעות הרוחנית של מיקום זה:
התלבשות על הלחי התחתון: נאמר שכל שערות הדיקנא (שערות הזקן) מתלבשות ומקבלות ביטוי על החלק התחתון של הראש, המכונה "לחי התחתון". על פי הרב, כל המוחין, השפע וההטבה שיוצאים באצילות לתחתונים (הנקראים "בני, חיי ומזונה") תלויים לחלוטין בשערות דיקנא אלו.
המיקום בחזית (מלפנים): בניגוד לשערות הראש (שערות רישא) שיוצאות מאחור באזור העורף, שערות הזקן ממוקמות באופן בולט בחלק הקדמי של הראש (על הפנים).
ההבדל הרוחני בין קדימה לאחור:
האחור (שערות רישא) מייצג חסדים מכוסים (ג"ר דבינה) – ומכיוון שמדובר בחסדים, הם נסתרים מן העין ("לא רואים את זה") ולכן מיקומם מאחורי הראש.
הפנים ומלפנים (שערות דיקנא) מייצגים את גילוי אור החוכמה וההטבה (ז"ת דבינה, שהם שלבי ה-ל' וה-צ' של ה"צלם" – לימוד חוכמה וקבלת המוחין). כיוון שמדובר בגילוי מעשי ומוחשי של אור החוכמה, השערות הללו מופיעות בחלק הקדמי והגלוי של הפנים.
לסיכום, שערות הזקן (דיקנא) המכסות את הלחי התחתון הן הערוץ שבו האור המכונס בראש ("ע"ב המגולה") מומר ומחולק לי"ג צינורות רחמים הזורמים קדימה, באופן המאפשר לתחתונים לקבל את השפע בהדרגה ובשלום.
📍מה הקשר בין 'אוצר' המלך ל'בני, חיי ומזוני'?
."אוצר המלך" הוא משל לפרצוף אריך אנפין (השורש והמקור של עולם האצילות), המכיל בתוכו בכוח את כל החוכמה וההטבה השלמה. הרב מדמה זאת למלך שרוצה לבנות ארמון חדש, והולך לקחת את הכסף הדרוש לו מתוך האוצר שלו.
הקשר בין ה"אוצר" לבין השפע המעשי של "בני, חיי ומזוני" (בנים, חיים ומזונות) מתבטא בתהליך הפיכת האור המרוכז לשפע מעודן שניתן לקבלו:
המצב באוצר (בכוח): כל החוכמה הגדולה וההטבה מרוכזות באוצר (באריך אנפין) בבחינת "ע"ב המגולה" (אור חוכמה עצום בראש המדרגה). במצב זה, האור מרוכז מדי ואי אפשר להשתמש בו או ליהנות ממנו ישירות, מכיוון שקבלתו ללא הכנה מוקדמת מעוררת דינים קשים (בדומה לחטא העגל).
הצורך בעיבוד והדרגה: כדי שהכוח העצום של האוצר יהפוך ל"פירות" ראויים ומתוקנים שהתחתונים יכולים ליהנות מהם, הוא חייב לעבור תהליך של הגבלה ועידון. הרב משווה זאת לגרעין של פרי – כל כוחות האילן והפירות נמצאים בתוך הגרעין בכוח, ורק דרך תהליכים של זריעה, השקיה וצמיחה הם מתגלים כפירות ממשיים שאפשר ליהנות מהם.
ההשפעה בפועל דרך שערות דיקנא: הפיכת האור של האוצר ל"בני, חיי ומזוני" בפועל מתרחשת כאשר האור יוצא מחוץ לראש ומתלבש בשערות דיקנא (שערות הזקן). שערות אלו מייצגות את י"ג מידות הרחמים.
תפקיד המזלות: בתוך י"ג המידות פועלים שני המזלות המרכזיים – 'מזל נוצר' ו**'מזל נקה'**. מזלות אלו הם הצינורות המעשיים שמשפיעים ומחלקים את אור האוצר הגבוה לשיעורים ממותקים, והם אלו שמשפיעים לתחתונים את כל ההטבה והקיום של "בני, חיי ומזוני" בכל המובנים (הן מצד עצם האור והן מצד התוספות המגיעות לתחתונים).
לסיכום, "אוצר המלך" הוא מקור השפע הבלתי מעובד (אריך אנפין), בעוד ש**"בני, חיי ומזוני" הם פירות השפע המעובדים והממותקים** המגיעים אלינו דרך הצינורות של י"ג מידות הרחמים ושערות הזקן.
📍מהו המושג 'שתא אלפי שני' (ששת אלפי שנים) שהוזכר בשיעור, ולראות כיצד עבודת האדם לאורך ההיסטוריה משפיעה על פתיחת האוצר הזה.
עבודת האדם (התעוררות התחתון) היא המפתח המעשי להוצאת השפע מן הכוח אל הפועל, תוך מעבר מגילוי אור בלתי מבוקר לגילוי ממותק וראוי לקבלה.
ההשפעה של עבודת התחתון על פתיחת "אוצר המלך" (פרצוף אריך אנפין, המקור לכל שפע הבריאה באצילות) מתבצעת בכמה שלבים יסודיים:
מעבר מ"מעשה בראשית" ל"מעשה מרכבה": נתינת השפע מלמעלה למטה (מעילא לתתא) מכונה "מעשה בראשית". במצב זה, האור הגדול של ע"ב המגולה (אור החוכמה המרוכז בראש) מופיע במלוא גדלותו. המשכה ישירה שלו לתוך הרצון לקבל מעוררת את דיני צמצום א' וגורמת לחטאים כמו חטא העגל. לעומת זאת, עבודת האדם מלמטה למעלה (מתתא לעילא) יוצרת את "מעשה מרכבה" – שיתוף פעולה בין העליון לתחתון המאפשר לקבל את השפע בהדרגה, מתוך השוואת הצורה וללא "נהמא דכיסופה" (לחם בושה).
ההכרחיות של עבודת התחתון בשלבי הגילוי (תהליך מל"צ): השפעת השפע המודרגת מתחלקת לשלושה שלבים של התפתחות הכלי (עיבור, יניקה ומוחין):
עיבור (האות מ'): נעשה מצד העליון בלבד (כמו עובר ברחם).
יניקה (האות ל'): נעשה בשותפות של העליון והתחתון יחד, ומבטא לימוד חוכמה.
מוחין (האות צ' – צדק): קבלת המוחין וההטבה השלמה מהאוצר. שלב זה תלוי אך ורק בפעולה ובעבודה האקטיבית של התחתון מלמטה ("התעוררות התחתון בלבד"). ללא העבודה האישית של האדם, המוחין הללו אינם יכולים להתגלות.
הפעלת י"ג מידות הרחמים: כאשר התחתון מעורר את העבודה מלמטה, הוא גורם לאור של ע"ב המגולה לצאת מתוך הראש ולהתלבש בשערות דיקנא (שערות הזקן). שערות אלו הן הכלים והשיעורים של י"ג מידות הרחמים. כל המוחין, התיקונים של שתא אלפי שני (ששת אלפי השנים) וההטבה המעשית של "בני, חיי ומזוני" תלויים לחלוטין בעבודה זו המפעילה את שערות דיקנא, ובמיוחד את שני הצינורות המרכזיים – 'מזל נוצר' ו'מזל נקה'.
בזכות עבודה זו, האדם הופך לשותף פעיל במעשה הבריאה ("אשר ברא אלוהים לעשות") ומאפשר ל"גרעין" השפע הטמון באוצר המלך לצמוח ולהתגלות כפירות מתוקנים ומועילים.
🌱 נוכל להעמיק במושג של שני המזלות – 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' – ולראות כיצד הם מחלקים בפועל את השפע של "בני, חיי ומזוני" לדרגות שונות של השפעה.
📍איך 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' מחלקים את השפע?
.על פי השיעור, שני המזלות – 'מזל נוצר' (המידה השמינית) ו**'מזל נקה'** (המידה השלוש-עשרה) – פועלים כצינורות השפעה אקטיביים בתוך י"ג מידות הרחמים, ותפקידם המרכזי הוא לחלק ולהשפיע את השפע המכונה "בני, חיי ומזונה" (בנים, חיים ומזונות).
חלוקת השפע וההשפעה דרכם מתבצעת על פי העקרונות הבאים במקור:
חלוקת השפע ל"עצם" ו"תוספת": המזלות הללו מהווים את המקור לכל השפע וההטבה במציאות בכל המובנים. השפע שהם מחלקים מתבטא בשני ממדים:
עצם: מהות האור הבסיסית הנחוצה לקיום עצמו.
תוספת: השפע והאור הנוספים (הגדלות וההטבה המורחבת) המגיעים לתחתונים מעבר לקיום הבסיסי.
עידון השפע למנות מבוקרות ("שיעורים"): במקורם בראש המדרגה (באריך אנפין), האורות נמצאים במצב של ע"ב המגולה – אור חוכמה עצום ומרוכז שאינו ראוי לקבלה ישירה וגורם לדינים קשים (כפי שקרה בחטא העגל). המזלות, כחלק משערות דיקנא (הזקן), מתפקדים ככלים המגבילים ומעבדים את האור הגולמי הזה. הם מחלקים אותו ל"שיעורים" (מנות מוקצבות וממותקות) שהתחתונים מסוגלים להכיל וליהנות מהם באופן הדרגתי.
תלות בעבודת התחתון: השפעת "בני, חיי ומזוני" דרך שני המזלות הללו אינה זורמת באופן אוטומטי מלמעלה למטה, אלא תלויה בהתעוררות ועבודת התחתונים מלמטה (מתתא לעילא). העבודה הרוחנית היא שמפעילה את המזלות הללו ומאפשרת את פתיחת "אוצר המלך" וחלוקת השפע בפועל.
ראוי לציין כי בשיעור מבוא זה הרב מסביר את תפקידם המשותף והכללי של 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' כמשפיעי "בני, חיי ומזוני", אך אינו נכנס לפירוט המפריד בין התפקיד הספציפי של 'נוצר' לעומת התפקיד הספציפי של 'נקה'.
📊 נוכל לבנות תרשים זרימה או טבלה המציגים את מסלול השפע – החל מריכוזו ב"אוצר המלך" כ"ע"ב המגולה", דרך עידונו בשערות הזקן, ועד לחלוקתו בפועל כ"בני, חיי ומזוני" על ידי שני המזלות. מה דעתך?
📍מה ההבדל בין השפעת המזלות לצד המהותי של האור לעומת התוספות?
.ההבדל בין הצד המהותי של האור (העצם) לבין התוספות, ואופן השפעת המזלות עליהם, מתבטא בהבחנות הבאות על פי השיעור:
1. צד המהות (העצם)
מהו עצם האור: מיוצג בעיקרו על ידי האור הישר, המהווה את עצם החוכמה.
מאפיינים: זהו השפע היסודי והבסיסי ביותר המגיע מלמעלה למטה כחלק מ"מעשה בראשית". ללא מערכת של הגבלות ועידון, עצם האור המרוכז הזה (הנמצא בראש המדרגה כ"ע"ב המגולה") חזק מדי עבור התחתון ומעורר דינים ופגמים.
2. התוספות (תוספות הגדלות)
מהן התוספות: מיוצגות על ידי "תוספות המוחין" ו"תוספות הגדלות" (בדומה לתוספת השפע המגיעה בזמנים מיוחדים כמו שבת).
התלות בעבודה אקטיבית: בניגוד לעצם האור הראשוני, כל בחינה של תוספת גדלות שיוצאת מעולם האצילות אינה יכולה להתגלות בשום אופן ללא העבודה המעשית של התחתון דרך שערות י"ג מידות הרחמים ותהליך מל"צ. בפרט, תוספת זו תלויה בשלב ה"מוחין" (האות צ' – צדק), המייצג את התעוררות ועבודת התחתון בלבד.
3. תפקיד המזלות בחיבור שניהם
מקור השפע המאוחד: שני המזלות שבי"ג המידות – 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' – הם הצינורות המשפיעים את השפע המלא של "בני, חיי ומזוני".
השפעה כוללת: המזלות הללו מהווים את המקור לכל השפע וההטבה במציאות בכל המובנים – הן מצד עצם האור והן מצד התוספת. הם מעדנים ומחלקים את האור הגבוה לשיעורים מותאמים, ובכך מאפשרים לכלל דרגות השפע (המהותיות והתוספות כאחד) לזרום לתחתונים בצורה מתוקנת וממותקת.
📍מה ההבדל בין חסדים (אחורי הראש) לחוכמה (פנים)?.
ההבדל בין אור החסדים (המיוצג על ידי שערות הראש מאחור) לאור החוכמה (המיוצג על ידי שערות הזקן בפנים) הוא יסודי, ומשקף את המעבר שבין שלב ההכנה וההתכנסות הנסתרת לבין שלב הגילוי וההשפעה המעשית של השפע:
1. ההגדרה הספירתית והמהותית
חסדים (אחורי הראש – שערות רֵישָׁא): מייצגים את ג"ר דבינה (ג' ראשונות דבינה) שמהותם היא "חפץ חסד". זהו אור של חסדים מכוסים ופשוטים.
חוכמה (פנים – שערות דִּיקְנָא): מייצגים את ז"ת דבינה (ז' תחתונות דבינה) שמהותם היא גילוי אור החוכמה הגדול.
2. נראות ומיקום (אחור לעומת פנים)
אחורי הראש: מכיוון שחסדים הם אורות נסתרים, נאמר ש"לא רואים את זה". לכן, שערות הראש המשקפות את החסדים הללו ממוקמות מאחורי הראש, באזור העורף.
הפנים (מלפנים): חוכמה מייצגת גילוי מעשי, מוחשי ומאיר של האור וההטבה. לכן, שערות הזקן המבטאות את החוכמה הזו מופיעות בחלק הקדמי והגלוי של הראש – על הפנים (ומתלבשות על הלחי התחתון).
3. מקומם בתהליך ה"צלם" (מל"צ)
המעבר מהחסדים שמאחור לחוכמה שבפנים מתאר את מסלול ההתפתחות הרוחנית של התחתון:
החסדים (אחורי הראש – האות מ'): מייצגים את שלב העיבור. זהו מצב של "עסקא דחיה סגורה" (מקום סגור ונסתר כמו רחם). בשלב זה, האור נשמר בבחינת חסדים, והפעולה כולה מתבצעת מצד העליון בלבד, ללא השתתפות פעילה של התחתון.
החוכמה (הפנים והזקן – האותיות ל' ו-צ'):
האות ל' (יניקה): שלב הלידה וראשית גילוי האור החוצה המבטא לימוד חוכמה. שלב זה נעשה בשותפות של העליון והתחתון יחד.
האות צ' (מוחין – צדק): השלב הגבוה ביותר של קבלת החוכמה בפועל. שלב זה תלוי אך ורק בעבודת התחתון מלמטה ("התעוררות התחתון בלבד").
4. ההשפעה המעשית על העולם
בעוד שהחסדים שמאחורי הראש שומרים על שלב שלמות השורש הנסתר, כל גילוי המוחין בפועל, השפעת שפע ה**"בני, חיי ומזונה"** לעולם, וכן כל התיקונים של ההיסטוריה לאורך ששת אלפי השנים (שתא אלפי שני), יוצאים ומתחוללים אך ורק דרך שערות הפנים והזקן (שערות דיקנא) שבהן מאירות י"ג מידות הרחמים.
מכיוון שגילוי החוכמה בפנים (שערות דיקנא) מביא איתו אור עצום, נוכל להעמיק בדרכים שבהן עבודת האדם מאזנת וממתקת את הדינים העלולים להתעורר מגילוי חזק זה.
📍איך 'צמצום א' קשור לחטא העגל?
על פי השיעור, הקשר בין צמצום א' לחטא העגל נעוץ במפגש שבין אור החוכמה העצום לבין הכלי שנועד לקבל אותו, וכן באופן שבו נוצרו י"ג מידות הרחמים כדי למתק מפגש זה:
מלכות דצמצום א' ככלי לקבלת האור: כדי שיהיה כלי שיוכל להכיל ולקבל את אור החוכמה הגדול ביותר בראש המדרגה (המכונה ע"ב המגולה), מתעוררת "מלכות דמידת הדין" או "מלכות של צמצום א'". צמצום א' מייצג ביסודו פעולה של דין חזק.
שורש חטא העגל (המשכה ישירה ללא תיקון): חטא העגל (שמהותו רצון להשתמש בכל הכוחות בבת אחת ובצורה טבעית – "עיגולים") נבע מהניסיון להמשיך את האור העצום של ע"ב המגולה מלמעלה למטה, ישירות לתוך הרצון לקבל של התחתונים. כאשר האור הגדול פגש את הכלי הלא-מתוקן של צמצום א' ללא מסכים והדרגה, הוא עורר את הדינים הקשים ביותר של מידת הדין, וזהו השורש הרוחני של החטא והפגם.
יצירת י"ג מידות הרחמים מתוך צמצום א': כדי לאפשר לתחתונים ליהנות מהשפע מבלי לעורר את הדינים הקשים של צמצום א', נדרש תהליך של הגבלה ומיתוק. י"ג מידות הרחמים הן למעשה "השיעורים" (ההגבלות והמידות המדודות) שנותרו מתוך אותה מלכות גדולה של צמצום א' ("שנשתיירו בפרצוף הגדול").
הפיכת הדין לרחמים: במקום שהאור יתפרץ בבת אחת, י"ג המידות (המתלבשות בשערות דיקנא) מחלקות ומעבדות את האור של צמצום א' באופן מדורג דרך שלבי מל"צ (עיבור, יניקה ומוחין). עבודה זו, הנעשית ממטה למעלה על ידי התחתון, ממתיקה את דיני צמצום א' ומאפשרת לקבל את השפע של "בני, חיי ומזונה" באופן שלם ומבוקר.
🍎 מה הקשר שבין המלכות של צמצום א' המעוררת דינים לבין מהות 'יום הדין' של ראש השנה כפי שמוסבר בשיעור.
📍איך 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' מחלקים בין 'עצם' ל'תוספת'?
.על פי השיעור, אין חלוקה ספציפית שבה מזל אחד אחראי על ה"עצם" והמזל השני על ה"תוספת". במקום זאת, המקור מדגיש כי שני המזלות גם יחד – 'מזל נוצר' ו'מזל נקה' – משמשים כצינורות המשותפים להזרמת כלל השפע.
להלן האופן שבו המזלות והי"ג מידות פועלים ביחס ל'עצם' ול'תוספת':
השפעה משותפת על שני הממדים: שני המזלות הללו הם אלו שמשפיעים ומחלקים את שפע ה**"בני, חיי ומזונה"**. שפע זה מהווה את המקור לכל ההטבה והקיום בכל המובנים – הן מצד עצם האור (הקיום הבסיסי) והן מצד התוספות המגיעות לתחתונים. כלומר, זרימת השפע דרך שני המזלות מקיפה את שני ההבטים הללו כאחד.
התלות של ה"תוספת" בעבודת הי"ג מידות: בעוד שעצם האור הישר משתלשל מלמעלה, המקור מציין במפורש כי כל בחינה של תוספת גדלות (כמו תוספת האור המאירה בשבת) אינה יכולה לצאת מעולם האצילות אלא אך ורק על ידי עבודת השערות של י"ג מידות הרחמים.
הקשר לתהליך מל"צ: כל תוספות המוחין והגדלות הללו יכולות להתגלות רק דרך המעבר ההדרגתי של אותיות מל"צ. בפרט, הן תלויות בשלב ה-צ' (מוחין) המייצג את "צדק" – מצב שבו השפע מופיע רק בעקבות עבודה אקטיבית והתעוררות של התחתון מלמטה.
לסיכום, שני המזלות פועלים יחד כמתקנים ומחלקים של האור הגדול המגיע מ"אוצר המלך". הם מעדנים אותו ל"שיעורים" (מידות קצובות וממותקות), ובכך מאפשרים לתחתונים לקבל הן את עצם האור והן את תוספות הגדלות בצורה בטוחה ומתוקנת.
📍כיצד מושג ה"שבת" משמש כדוגמה מעשית לאותה "תוספת גדלות" שאינה יכולה להתגלות ללא הכנת הכלים וי"ג המידות?
הקשר בין מושג ה**"שבת"** לבין השפע של "בני, חיי ומזוני" מבהיר בצורה מעשית כיצד פועלות י"ג מידות הרחמים ומדוע עבודת התחתון כה קריטית לגילוין:
שבת כבחינת "תוספת של גדלות": עולם האצילות הוא המקור לכל שפע והטבה, והרב מסביר כי שבת מייצגת את המצב של תוספת מוחין ותוספת גדלות. שבת איננה השפע הבסיסי הנחוץ לעצם הקיום של המציאות, אלא היא שפע רוחני נעלה ונוסף המאיר בזמנים מיוחדים (בדומה לתוספת הנשמה והאור המאירים בשבת).
התלות המוחלטת בי"ג מידות הרחמים: השיעור קובע כלל רוחני חד-משמעי: "כל בחינת תוספות של גדלות שיוצאים מהאצילות, שזה כמו שבת, אינם יוצאים זולת על ידי עבודה של השערות הי"ג מידות". ללא מערכת השערות (הכלים והצינורות המעבירים את האור), השפע הגבוה הזה נשאר מרוכז בראש כ"ע"ב המגולה" ואינו יכול להתגלות מבלי לעורר דינים קשים.
הקשר לעבודה האישית שלנו (תהליך מל"צ): תוספת השבת (המוחין והגדלות) קשורה ישירות לשלב המוחין (המיוצג על ידי האות צ' – צדק) בתהליך מל"צ. הרב מדגיש כי בעוד ששלבי העיבור (מ') והיניקה (ל') נעשים ביוזמת העליון או בשותפות, שלב המוחין והצדק תלוי אך ורק בעבודה האקטיבית של התחתון מלמטה ("התעוררות התחתון בלבד"). כלומר, כדי שתוספת השבת תאיר, האדם חייב להכין את הכלים שלו מלמטה למעלה (מתתא לעילא) ובכך להפעיל את שערות הזקן.
השפעת המזלות: כאשר התחתון מבצע את עבודתו, הוא מעורר את שני המזלות שבי"ג המידות – 'מזל נוצר' ו'מזל נקה'. מזלות אלו הם הצינורות שמחלקים ומזרימים את האור השלם של "בני, חיי ומזוני", הכולל בתוכו הן את עצם האור (הקיום) והן את כל אותן תוספות של גדלות רוחנית כמו שבת.
לסיכום, השבת משמשת כדוגמה מובהקת לשפע של גדלות שאינו זורם באופן אוטומטי מלמעלה, אלא ממתין לעבודת האדם שתפעיל את י"ג מידות הרחמים ותמתיק את הדינים לקבלתו
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה