קישור למצגת
השיעור עוסק בביאור מושגי יסוד מתוך תלמוד עשר הספירות, תוך התמקדות ביחס שבין הבורא לנברא ובהשתלשלות המדרגות הרוחניות. הרב מאור מסביר את משמעות העיניים ככלי של חוכמה, ומדגים דרך עולם הדגים מצב של השגחה פקוחה שאינה מושפעת מצמצומים גופניים. המקורות מבחינים בין עצמות האור, השייכת לראש המדרגה, לבין אור של תולדה המשתלשל למדרגות תחתונות יותר כגון עולם הבריאה. דגש מיוחד מושם על הכלל לפיו אין השגה בעצמות הבורא, וכל השמות והכינויים מתייחסים אך ורק לאורות המתפשטים ממנו ומגיעים לידי השגת הנבראים. בנוסף, מוסבר תפקידו של עולם העשייה כזירה שבה נדרש הנברא לפעול ולהשפיע כדי לתקן את המציאות. לבסוף, הטקסט מנתח את המעבר בין המדרגות דרך פרצופי העתיק ואריך אנפין, המייצגים את הקשר המורכב בין ניצוץ הבורא לניצוץ הנברא.
כיצד משמש הדג כסמל ל'עין פקוחה' ולהשפעה ללא צמצום?
על פי המקורות, הדג משמש סמל עמוק ל'עין פקוחה' ולהשפעה מוחלטת ללא צמצום, וזאת דרך מספר היבטים קבליים וסמליים:
הדג כ"ראש" ללא "גוף": מבחינה רוחנית, העיניים מייצגות את הכלי של ספירת החכמה, הממוקם בראש ומאופיין בשלמות. מצב של סגירת העיניים קורה כאשר "הגוף" (המסמל את ספירת המלכות, את הרצון לקבל ואת הצרכים הגופניים) עולה לשלוט על ה"ראש", מה שגורם להגבלה וניתוק מן החכמה. להבדיל מבני אדם, הדג הוא יצור שנתפס כ"כולו ראש" משום שאין לו ידיים או רגליים, ולכן אין לו גוף שיצמצם ויסגור את עיניו. בשל כך, עיניו של הדג פקוחות כל הזמן והוא מכונה בזוהר "עינא פקיחא" (עין פקוחה) המסתכלת בתמידיות.
השפעה טהורה ללא 'צמצום ב': מכיוון שלדג אין "גוף", הוא אינו נתון להגבלות של צמצום ב', שבו מידת הדין יוצרת קטנות וסגירת עיניים. הדג מבטא תכונה שבה המהות היא "כולו רק להשפיע". כאשר ספירת המלכות אינה מגבילה את החכמה, נוצר מצב רוחני הנקרא "גדלות" המתאפיין בפקיחת עיניים, תכונה שהדג מגלם במלואה.
המים כסמל לחסדים: הדגים נמצאים בסביבה של מים, המסמלים את מידת החסד והשלמות שהייתה קיימת כהטבה לפני בריאת העולם. בניגוד לחיות אחרות ולבני האדם שניחנו ב"רצון לקבל" שפגם את מעשיהם, הדגים הם כולם בחסד ולכן הם לא נפגעו כלל במהלך המבול.
ההקשר לצדיקים ולשבת: מצב פקיחת העיניים של הדג מהווה מודל לצדיקים אמיתיים, שזוכים גם הם להיות במצב של גדלות והארה תמידית (פקיחות עיניים) מכיוון שהם שולטים על גופם. צדיק ששולט בגופו אינו נותן למציאות הגופנית 'לסגור לו את העיניים' והוא מודע למהלכים הרוחניים סביבו, ולכן הדגים נחשבים למאכלם של צדיקים ומאכל של עם ישראל בשבת.
לסיכום, הדג מסמל מציאות שבה אין מגבלה של ה"רצון לקבל" (היעדר גוף), דבר המאפשר חיבור תמידי לאור ולחכמה (עיניים פקוחה תמיד) ומצב של נתינה, חסד והשפעה ללא סייג (היותו במים ללא צמצום).
כיצד משמש הדג כסמל ל'עין פקוחה' ולהשפעה ללא צמצום?
הדג נחשב ליצור שהוא "כולו ראש" ונטול גוף, שכן אין לו ידיים או רגליים. במושגים רוחניים, הגוף (המיוצג על ידי ספירת המלכות, הצרכים הפיזיים והרצון לקבל) עלול "לעלות לראש" ולגרום להגבלה, צמצום וסגירת העיניים. מכיוון שלדג אין מציאות של גוף ששולט בו או מגביל אותו, עיניו נותרות פקוחות בתמידיות, והוא מכונה בזוהר "עינא פקיחא" (עין פקוחה).
הדג מסמל מצב של השפעה טהורה שאין בה "צמצום ב'", ולכן כל מהותו היא "רק להשפיע". תכונה זו באה לידי ביטוי גם בסביבת המחיה שלו: המים מסמלים שלמות ומידת חסד, בדומה להטבה האלוהית השלמה שקדמה לבריאת העולם. משום שהדגים שרויים בחסד מוחלט וחסרים את ה"רצון לקבל" שפגם בשאר הנבראים (הצומח, החי והאדם), הם לא חטאו ולא נפגעו כלל במהלך המבול.
כמו כן, מצב "פקיחת העיניים" של הדג משקף מדרגה רוחנית של "גדלות" האופיינית לצדיקים אמיתיים. צדיק השולט בגופו ואינו מאפשר למציאות הגופנית "לסגור לו את העיניים" ולהתנתק מהמהלכים הרוחניים שקורים סביבו, נמצא גם הוא במצב שבו עיניו פקוחות תמיד. מסיבה עמוקה זו, הדגים נחשבים למאכל מיוחד של צדיקים, ולמאכל קדוש שאוכלים עם ישראל ביום השבת.
👑 סיכום שיעור תע"ס חלק ג' – סוד המילים והשגחת הבורא 16.6.26
1. מושג ה"עיניים" וסוד פקיחתן 👀
שלום חברים, בואו נצלול אל כלי ה"עיניים", המייצגות את ספירת החוכמה בראש. בשיעור למדנו שעליית המלכות ל"נקבי עיניים" (שהיא ספירת הבינה, בחינת "נקבה" של העין) יוצרת את ה"עפעפיים" . אלו הם כוחות של צמצום ב' המשלבים רחמים בדין, וסוגרים או פותחים את אור החוכמה.
כדי להבין שליטה רוחנית מהי, נתבונן בראשי התיבות מ-ל-ך (מוח, לב, כבד) – מצב שבו המוח (הראש) שולט על רצונות הגוף. לעומתו, המצב ההפוך של בלעם הוא כ-ל-ם (כבד, לב, מוח), שבו הגוף שולט בראש. המודל המושלם הוא הדגים 🐟: יצורים שהם "כ ולם ראש " ללא גוף מצמצם, ולכן עיניהם פקוחות תמיד ב"עין הפקיחא". הם חיים בתוך הים 🌊, המייצג אור חסדים ("חפץ חסד") ולכן לא נפגעו במבול. עבורנו, פקיחת עיניים היא היכולת לשלוט על הגוף ולהישאר בדביקות של השפעה גם בחשיכה.
2. עצמותו, אור אינסוף וכלל ההשגה 🔒
הכלל המקודש שקיבלנו הוא: " כל מה שלא נשיג – לא נגדרהו בשם ". עלינו לדעת שעל עצמות הבורא חל איסור מוחלט, ואפילו "הרהור אסור" בו! אין לנו שום תפיסה במהותו, וכל השמות הקדושים (הויה, אלוהים) הם רק שמות של ההשגות שלנו את האור המתפשט ממנו ✨.
כדי להמחיש זאת, הרב מביא את משל הרופא 👨⚕️: אדם יכול להיות חכם במיליון תחומים, אך המטופלים שלו יכירו אותו ויגדירו אותו רק כ"רופא טוב" לפי פעולתו המעשית כלפיהם. כך גם אנו: אנו משיגים רק את "רצונו להיטיב". אפילו אור ה"אינסוף" אינו העצמות עצמה, אלא "גדר" – כמות מוגדרת של תענוג (במשל: מיליון קילו) שהבורא בחר להקציב לנבראים כדי שיוכלו להשיגו. מהותו נשארת מעבר לכל השגה אנושית.
3. אור של תולדה וסדר המדרגות 👶
בתע"ס קיימת הפרדה ברורה: האור שבתוך הראש נקרא " עצמות האור ", ואילו האור שמתפשט מהפה ולמטה נקרא " אור של תולדה " ⬇️. בדומה לקשר בין אב לבן, התולדה נולדת מהסיבה. דוגמה מובהקת לכך היא המעבר בין עולם האצילות (עולם החוכמה) לעולם הבריאה (עולם החסדים) ⛓️.
הבינה (עולם הבריאה) היא ה"תולדה" של החוכמה. בתהליך ד' בחינות דאור ישר, הבינה מקבלת את אור החוכמה אך מרגישה שזה מרחיק אותה מהבורא. לכן היא בוחרת "להתרחק" מהחוכמה ולדבוק בחסדים כדי להידמות לשורש (כתר). הבחירה הזו באור דחסדים היא תולדה ישירה של המפגש עם החוכמה. כל מה שיוצא מחוץ למדרגה העליונה ומאיר בתחתונה נחשב לאור של תולדה, המאפשר את קיום המדרגות הנמוכות.
4. עולם העשייה והקדושה שבמעשה 🔨
עולם העשייה הוא קומת המלכות. נאמר עליה שהיא "לית לה מגרמה ולא מידי" (אין לה מעצמה כלום). כדי להבין זאת, נתבונן בתרומה ומעשרות 💰: עם ישראל נותן תרומה לבורא, והבורא הוא זה שנותן אותה ללויים ולכוהנים. לכוהנים אין נחלה משל עצמם, וכל מה שיש להם מגיע מהבורא (זעיר אנפין). כך גם המלכות – היא כלי ריק שמקבל את כל חיותו מהשפעת העליון.
אך אל תטעו, דווקא כאן טמונה קדושה אדירה! הקדושה בעולם הזה מושגת דרך המעשים ❤️. "אשר ברא אלוהים לעשות" – הבורא השאיר לנו חומר גלם לא מתוקן כדי שבאמצעות העשייה וההשפעה שלנו (תכונת ז"א) נשלים את הבריאה. העבודה המעשית והשפעת החסד הן אלו שמזככות את האדם ומחברות את המציאות הגשמית לשורשה הרוחני העליון.
5. עתיק ואריך אנפין – שורשי הפרצוף 🌳
בכל מעבר בין דרגות יש שני שלבים, המיוצגים על ידי פרצופי "עתיק" ו"אריך אנפין". עתיק הוא מלכות דעליון שירדה לתחתון; הוא ה"ניצוץ בורא", השורש הנעלם. אריך אנפין הוא ה"ניצוץ נברא", האור שמתלבש בכלי ומתגלה בתחתון.
התהליך מומחש דרך לידת האפרוח 🐣:
הטלת הביצה (עתיק) 🥚: שלב ה"בקיעה" והלחץ מלמעלה. האפרוח קיים רק בכוח (פוטנציאל) בתוך הביצה, כחלק מהעליון (התרנגולת), ועדיין אינו גלוי.
בקיעת הקליפה (אריך אנפין) 🐥: השלב שבו האפרוח מתעורר מצידו, שובר את הקליפה ומתגלה כייצור עצמאי. כאן מתרחש ה"גילוי" של המדרגה החדשה. עתיק נשאר בבחינת "נעתק" מהשגה, בעוד אריך אנפין הוא תחילת ההתפתחות של הנשמה בתחתון.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה