הטקסט סוקר את הפירוש של "מתוק מדבש" לתיקוני הזוהר, תוך התמקדות בכוונות הרוחניות של מצוות הציצית והתפילין ובחלוקת בני האדם לדרגות צדיקים, בינוניים ורשעים. המחבר מסביר כי הציצית מייצגת את אור החסדים, בעוד התפילין מסמלות את אור החכמה, ושילובן יחד יוצר את השלמות הדרושה להזמנת השכינה בתפילה. לפי המקור, הצדיקים הם אלו המצדיקים את ההשגחה והופכים זדונות לזכויות באמצעות תשובה מאהבה, בעוד הבינוניים חווים את המצוות כעול כבד. הטקסט מתאר את שלבי התפילה כמעבר דינמי בין מצבי גדלות לקטנות, המאפשרים חיבור לקדוש ברוך הוא. בסיום, מובא משל הממחיש כיצד הייסורים משמשים ככלים לגילוי שפע רוחני גדול יותר בעתיד.
👑כיצד מסביר הרב את ההבדל בין צדיקים, בינוניים ורשעים במצוות ציצית?
אצל הצדיקים הגמורים, מצוות הציצית נעשית בשלמות
. הרב מסביר כי הציצית היא מלשון "אור חוזר" וניצוצות, המייצגים את כוח החסדים (השפעה)
. באמצעות מצוות ציצית הצדיקים מתקנים "כיסא" (שהוא סוד החסדים) לקדוש ברוך הוא, ועל ידי התפילין הם ממשיכים לו מוחין של חוכמה
. לצדיקים גמורים יש את שני הכוחות הללו יחד – חסדים (ציצית) וחוכמה (תפילין) – והם חווים את המצוות בשלמות ומתוך חיבור לרוממות
.
📌אצל הבינוניים, מצוות ציצית ותפילין אינן מתקיימות בשלמות
. הם אינם מרגישים את רוממות המצווה והקשר הרוחני, אלא חווים אותה כעול וכנטל – "כשור לעול וכחמור למסע"
.
📌אצל הרשעים, מצוות ציצית ותפילין מקשרות אותם אל המקטרגים שלהם
. הם אינם עושים את המצוות מתוך הכרת הרוממות אלא מרגישים בהן קושי, עבודה קשה וטרחה (מתוך העיקרון שבכל מקום שבו אדם מרגיש טרחה בעבודת השם, ישנו חיסרון של ה"סטרא אחרא")
🩷 1. סוד תר״ג המצוות הכלולות בקריאת שמע, ציצית ותפילין
בתיקון העשירי מבאר הזוהר שכל התורה כולה מרומזת בשלושת העניינים: תפילין, קריאת שמע וציצית.
שס״ה מצוות לא תעשה מרומזות בתפילין:
• תפילין של ראש – ש׳ במילוי שין.
• תפילין של יד – י״ק.
שני הכוחות הללו הם בחינת מסכים המונעים קבלה לא מתוקנת של אור החכמה.
רמ״ח מצוות עשה מרומזות ברמ״ח תיבות קריאת שמע ובציצית.
החיבור של שס״ה לא תעשה ורמ״ח עשה יוצר את תר״ג המצוות – כללות התורה כולה.
🩷 2. שני הכוחות בבריאה – חסדים וחכמה
הזוהר מבאר שיש שני יסודות מרכזיים בהנהגת הבריאה:
• ציצית – כנגד אור החסדים, אור חוזר, השפעה ודבקות.
• תפילין – כנגד אור החכמה, גילוי גדלות והארה.
ציצית מלשון התנוצצות, רומזת לאור החוזר שעולה מלמטה למעלה.
תפילין קשורות לגילוי מוחין דחכמה ולבחינת גדלות.
🩷 3. הציצית והתפילין כהכנה לכניסת המלך לחופה
הציצית והתפילין הם כמו הזמנה לקדוש ברוך הוא להיכנס לכיסא המלכות.
הכיסא הוא סוד החופה.
תחילה האדם בונה כלי של חסדים על ידי ציצית וקריאת שמע, ורק לאחר שיש השתוות הצורה ניתן להמשיך גילוי של חכמה.
לכן בתפילת שמונה עשרה עומדים, משום שהמלך כביכול מגיע ומתיישב על כיסא הרחמים.
🩷 4. ארבעת המצבים במהלך התפילה
הזוהר מסביר ארבעה שלבים עיקריים:
א. מצב קבוע – זעיר אנפין (ז״א) בקטנות
ז״א נמצא בבחינת חג״ת נה״י בלבד.
זהו מצב של נפש ורוח בלבד.
ב. שירות ותשבחות – בניית כלים חדשים
בזמירות התפילה מתווספים כלים חדשים מנה״י.
כלים אלו נקראים:
• אופנים – עולם העשייה.
• חיות הקודש – עולם היצירה.
• שרפים – עולם הבריאה.
שלושת העולמות בי״ע עולים ומסייעים להשלמת קומת ז״א.
זהו מעבר לגדלות ראשונה – גילוי נשמה.
ג. קריאת שמע – כניסה לחופה
בקריאת שמע האדם משלים את החסדים.
זהו שלב הזמנת הקדוש ברוך הוא להיכנס ולהתגלות.
החסדים הם התנאי לגילוי החכמה.
ד. תפילת העמידה – גילוי הגדלות
בעמידה נעשית עלייה:
• חג״ת הקודמים עולים לחב״ד.
• נה״י הקודמים עולים לחג״ת.
• נה״י החדשים משלימים את הקומה.
מתגלה מבנה שלם של ראש, תוך וסוף.
🩷 5. מדוע אחרי העמידה חוזרים לישיבה?
העמידה מגלה גדלות ואור חכמה.
אולם גילוי החכמה ללא תיקון מלא יכול לעורר דינים.
לכן מיד לאחר תפילת העמידה חוזרים למצב של ישיבה:
"אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות".
החזרה לקטנות אינה ירידה שלילית אלא תיקון, כדי שהאור יוכל להתקיים ברחמים.
🩷 6. תפילה בלחש – תיקון הדינים
הזוהר מסביר שדממה אינה חוסר אלא שלמות.
כאשר אין חסרונות אין צורך באותיות, כי האותיות מבטאות חסרונות וכלים.
לכן תפילת העמידה היא בלחש.
הצעקה היא גילוי דינים וגילוי חכמה ללא מספיק חסדים.
התיקון הוא לחש – המשכת חסדים לפני גילוי החכמה.
🩷 7. נפילת אפיים – מדרגה גבוהה של ביטול
לפי הכוונות, נפילת אפיים היא מדרגה גבוהה מאוד.
שם האדם מגיע לביטול מוחלט בפני הקדוש ברוך הוא.
דווקא בירידה הזו מתגלה אור היחידה.
הביטול הגדול ביותר מאפשר את הגילוי הגדול ביותר.
🩷 8. ההבדל בין צדיקים, בינוניים ורשעים בציצית ותפילין
למרות שכולם מקיימים אותן מצוות, ההבדל הוא במצב הפנימי של האדם.
צדיקים
הצדיקים הם אלו שיש להם גם:
• ציצית – חסדים.
• תפילין – חכמה.
הם מתקנים את הכיסא לקדוש ברוך הוא וממשיכים מוחין שלמים.
הם נקראים צדיקים משום שהם מצדיקים את השגחת ה׳.
בינוניים
הבינוני מקיים את המצוות אך עדיין מרגיש אותן כעול וכמשא.
הוא דומה ל"שור לעול וחמור למשא".
הקושי בעבודה מעיד שעדיין חסרה הכרת הרוממות.
כמו שנאמר:
"בכל אתר דתיקון את סתרח" – במקום שיש טרחה, יש עדיין הסתר.
רשעים
אצל הרשעים המצוות קשורות למקטרגים, משום שהן נעשות ללא הכרה אמיתית של גדלות הבורא.
הפעולה קיימת, אך הכלי הפנימי אינו מתוקן.
🩷 9. משמעות הצער של הציבור לפי בעל הסולם
הצדיק אינו יכול להישאר אדיש לצער הציבור.
הצער האמיתי הוא על הנשמה שנמצאת בהסתר ואינה יכולה להתגלות.
הנפש של האדם מלאה כוחות אלוקיים, אך כאשר המעשים אינם מתוקנים – הכוחות נשארים גנוזים.
כמו שאנו מכירים את הבורא דרך מעשיו, כך האדם ניכר דרך מעשיו.
🩷 10. תשובה מאהבה – הפיכת זדונות לזכויות
צדיקים זוכים לתשובה מאהבה.
בתשובה כזו לא רק שמוחקים את העבירות, אלא העבירות עצמן הופכות לכלים של קדושה.
הייסורים והנפילות מתגלים בדיעבד כסיבות שהביאו את האדם להתקרב לה׳.
המהפך הוא:
• נגע → עונג.
• דינים → רחמים.
• עבירות → זכויות.
• עוביות הרצון לקבל → כלי לקבלת אור.
זהו סוד המסך ואור חוזר:
לקחת את כוח הרצון שהיה מופנה לעצמו ולהפוך אותו לכוח של השפעה.
🩷 11. משל בעל הסולם – עשר המכות ועשרת אלפי דינרי הזהב
בעל הסולם מביא משל:
אדם שהיה מקורב למלך.
כאשר המלך נסע, הממונה עליו קינא בו והעליל עליו עלילה ונתן לו עשר מכות.
כאשר המלך חזר, גילה את האמת וציווה לתת לו עשרת אלפי דינרי זהב.
האדם התחיל לבכות.
שאלו אותו: מדוע אתה בוכה?
ענה: מדוע לא קיבלתי עשרים מכות?
המשל מלמד:
הייסורים עצמם אינם העיקר.
העיקר הוא מה הכלי שנבנה מהם.
כאשר האדם זוכה לתשובה מאהבה, הוא מגלה שכל הקשיים היו הכנה לאור גדול יותר.
🩷 12. סיכום פנימי
תיקון עשירי מלמד שהעבודה הרוחנית בנויה משני כוחות:
ציצית – חסדים, אהבה, השפעה ואור חוזר.
תפילין – חכמה, גילוי וגדלות.
כאשר שני הכוחות מתחברים נוצר אדם שלם – צדיק.
הצדיק אינו מי שלא עבר קשיים, אלא מי שהפך את הקשיים לכלים של קדושה.
כל הירידות, הייסורים והחסרונות יכולים להפוך למדרגות עלייה כאשר האדם זוכה לתשובה מא
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה