מצגת
השיעור שלפנינו מציג את ביאורו של הרב מיכאל מאור לתיקוני הזוהר, תוך התמקדות בחלוקת ישראל לשלוש מדרגות רוחניות: צדיקים, בינוניים ורשעים. ההבדל המהותי בין הדרגות אינו טמון במעשה הפיזי, שכן כולם מקיימים מצוות כגון ציצית ותפילין, אלא בטיב הכוונה והרגשת ההשגחה שבלב האדם. בעוד שהרשעים מקיימים מצוות רק כהגנה מפני מקטרגים והצדיקים הגמורים זוכים להשגת אורות המצווה (פיקודים) מתוך אהבה, הבינוניים פועלים מתוך השגת שכר ועונש ברורה ומוחשית. על פי ההסבר, עבודת הבינוני מאופיינת במאבק של עליות וירידות ובתיקון ההווה והעתיד, אך הוא טרם זכה לתשובה מאהבה ההופכת גם את עוונות העבר לזכויות. לסיכום, הרב מדגיש כי בימינו עיקר העבודה הרוחנית והניסיון נמצאים במישור של מצוות בין אדם לחברו, המהוות הכנה הכרחית להשגת אהבת השם.
היום • 12:57
*מה ההבדל המרכזי בין מדרגת צדיק, בינוני ורשע לפי הזוהר?*
ההבדל המרכזי בין מדרגות *צדיק, בינוני ורשע* לפי הזוהר אינו טמון במעשים הפיזיים שלהם – שכן מבחינת המעשה החיצוני כולם שווים ומקיימים את המצוות בפועל (כמו הנחת תפילין ולבישת ציצית)*. ההבדל המרכזי הוא פנימי לחלוטין וטמון בכוונה, בדרגת הרגשת הטוב של השגחת הבורא, ובמניע לקיום המצוות*:
*צדיק (ובפרט צדיק גמור):* מרגיש שהקדוש ברוך הוא טוב אמיתי ומטיב בכל מצב. הוא זוכה למדרגת "פיקודים" – כלומר, הוא מגלה ומקבל את האורות הרוחניים הגנוזים בכל מצווה (מלשון פיקדון של אור). הצדיק הגמור הגיע למדרגה העליונה של תשובה מאהבה. כתוצאה מכך, הוא מתקן גם את עברו באופן מלא: כל העוונות, הייסורים והצער שחווה בעבר נהפכים עבורו לזכויות ולתענוג מופלא, והוא חווה את כל מציאות השם כטוב מוחלט ("גם זו לטובה").
*בינוני*: נמצא במצב ביניים המאופיין בשתי כפות מאזניים (זכות וחובה). הוא השיג השגה ברורה וחושית של *שכר ועונש* – הוא מרגיש תענוג עצום בעולם הזה בעת קיום מצווה ומשיג את שכרה בעולם הבא, ומצד שני חש את המרירות של כל עבירה באופן מוחשי עד כדי ביטחון מוחלט שלא יחטא (בדומה לאדם שבטוח שלא יחתוך את איבריו שלו). עם זאת, קיומו נובע מיראת העונש בלבד ולא מאהבה, והוא חווה את קיום המצוות כעול וכקושי, בבחינת "קשור לאור כחמור למסע". הבינוני תיקן את קווי ההווה והעתיד שלו, אך עברו עדיין לא תוקן וחסרה לו המדרגה העליונה של מצוות האהבה שתהפוך את עברו לטוב.
*רשע:* אינו מרגיש את הטבתו של הבורא ונמצא במצב של *הסתר פנים* (הסתר יחיד), שבו הוא מודע לקיום האל אך מרגיש ש"אין אלוקי בקרבי". הרשע מקיים את המצוות ללא כוונה פנימית, אלא *מבחינת שמירה בלבד* – קיום המעשה החיצוני שומר עליו וקושר את המקטרגים שלו כדי שלא יפגעו בו.
🌱
כיצד מצוות שבין אדם לחברו מביאות למדרגת צדיק?
המצוות שבין אדם לחברו מהוות את הגשר וההכנה ההכרחית להעפלה למדרגת צדיק (שהיא מדרגת האהבה השלמה), דרך מספר מנגנונים יסודיים המוסברים במקורות:
*מקום היגיעה לעומת מקום השכר:* המצוות שבין אדם למקום מוגדרות בעיקרן כ"מקום השכר" והגילוי (קבלת אור ישר ומוחין). לעומת זאת, המצוות שבין אדם לחברו הן "מקום היגיעה", שבו האדם נדרש להתגברות ולבניית כלי קבלה (אור חוזר המכונה חסדים). קבלת האורות והשכר הרוחני ללא הכנה ויגיעה מוקדמת יוצרת תחושת ביזיון, ועלולה אף להפוך את התורה ל"סמא דמותא" (סם מוות). לכן, היגיעה כלפי הזולת היא ההכנה ההכרחית להשגת המדרגות הגבוהות ביותר.
*היעדר ניסיונות בין אדם למקום בדורנו:* כיום, קל מאוד לקיים את המצוות שבין אדם למקום בהידור רב ללא צורך בהתגברות אמיתית או התמודדות עם ניסיונות קשים. מאחר שאין שם קושי, זהו אינו מקום העבודה העיקרי של האדם. מקום העבודה והניסיונות האמיתיים המזמנים לאדם קושי, יגיעה וצורך בהתגברות נמצאים דווקא במערכות היחסים החברתיות, בערבות ההדדית ובמצוות שבין אדם לחברו.
*פיתוח תכונת ההשפעה והאהבה:* המצוות שבין אדם לחברו מאפשרות לאדם לבדוק את עצמו באמת – האם הוא נהנה מעצם ההשפעה לזולת ללא שום אינטרס אישי, דבר שלא ניתן לבחון במצוות שבין אדם למקום. דרך הפעולות הללו, על בסיס העיקרון של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", האדם מפתח בהדרגה את תכונת האהבה לזולת.
*ההכנה היחידה לאהבת השם*: המקורות מדגישים כי *אהבת הזולת היא ההכנה היחידה *והמצווה המאפשרת לאדם להגיע בסופו של דבר לאהבת השם ("ואהבת את ה' אלוהיך"). אי אפשר להגיע למדרגת האהבה השלמה שאינה תלויה בדבר (מדרגת הצדיק) ללא השלב המקדים של אהבת הזולת.
*השלמת המצווה החסרה לבינוני:* הבינוני מתקן את קווי ההווה והעתיד שלו, אך מקיים את המצוות מתוך הרגשת שכר ויראת עונש. כדי להפוך לצדיק גמור, חסרה לו "מצווה אחת" – *מצוות האהבה*. אהבת הזולת, המיוסדת על המצוות שבין אדם לחברו, היא שמכשירה את הכלי של הבינוני להגיע לתשובה מאהבה, שבה מתקן גם העבר שלו ונהפך לזכויות ולתענוג מופלא ("גם זו לטובה").
כיצד שלוש המדרגות הללו מתלבשות על עולמות בריאה, יצירה ועשייה?
הלבשת שלוש המדרגות – צדיק, בינוני ורשע – על העולמות בריאה, יצירה ועשייה (בי"ע) ואף על עולם האצילות, משקפת את *מידת הגילוי לעומת ההסתר של השגחת הבורא (הטוב והמטיב)*:
*עולם העשייה מקביל למדרגת הרשעים*: עולם העשייה מוגדר כעולם *שרובו רע ומיעוטו טוב,* כאשר הטוב מעורב ברע בלי להכירו. מציאות זו מקבילה למדרגת הרשעים, הנמצאים במצב של הסתר פנים (הסתר יחיד). הרשע מודע לקיום הבורא אך מרגיש ש"אין אלוקי בקרבי"; הוא אינו מרגיש את הטבתו של הבורא ומקיים את המצוות באופן חיצוני בלבד ("מבחינת שמירה"), רק כדי להישמר מנזקי המקטרגים.
*עולם היצירה מקביל למדרגת הבינוניים:* עולם היצירה מוגדר כעולם *שחציו טוב וחצי רע*. הגדרה זו מתאימה בדיוק לבינוני, המצוי במצב של *שתי כפות מאזניים* (חצי זכאי וחצי חייב).
*החצי הטוב (ההווה והעתיד):* הבינוני תיקן את ההווה והעתיד שלו; הוא השיג השגה חושית וברורה של שכר ועונש, מרגיש תענוג עצום בעת קיום מצווה ויודע בביטחון מוחלט שלא יחטא.
*החצי הרע (העבר):* כל עוד הבינוני לא זכה למדרגת האהבה, צער העבר והייסורים שחווה עדיין עומדים ככף חובה ולא תוקנו. לכן הוא חצי-חצי, המקביל ליצירה.
*עולם הבריאה מקביל למדרגת הצדיקים (או צדיק שאינו גמור)*: עולם הבריאה מוגדר כעולם שרובו טוב ומיעוטו רע, ומיעוט הרע הזה אינו ניכר. מדרגה זו מקבילה לצדיק שאינו גמור או לצדיק שמדרגת האהבה שלו עדיין תלויה בדבר מסוים, ולכן יש בה עדיין אחיזה של מיעוט קטן של קבלה עצמית (רע) שאינו ניכר.
*עולם האצילות ומדרגת צדיק גמור:* השיעור מדגיש שעולם האצילות אינו נקרא "עולם" במובן הרגיל של הסתר והעלם, שכן *כולו טוב ואין בו רע כלל*. עולם זה מקביל למדרגה העליונה של *צדיק גמור שזכה לתשובה מאהבה שאינה תלויה בדבר* (בחינה ד'). צדיק זה תיקן לחלוטין את העבר שלו והפך את כל העוונות והייסורים לזכויות ולתענוג מופלא, והוא חווה גילוי פנים ומוחין שלמים בכל מצווה ומצווה ("מדרגת הפיקודים").
🌱 נראה שיש כאן קשר מרתק בין תיקון שלושת קווי הזמן (הווה, עבר ועתיד) לבין ההתקדמות בין העולמות הללו – נוכל להעמיק בהסבר על מושג הזמן והתיקון שלו ("השם מלך, השם מלאך, השם ימלוך") המוזכר במקורות בהקשר זה.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה