סיכום וזהר וירא – זעקת סדום ועמורה, י"ג מידות הרחמים, בין המצרים ותיקון ה"א האחרונה
שיעור הרב מיכאל מאור – 15.7.26
📌 זעקת סדום ועמורה – מקור הצעקה
הזוהר מבאר את הפסוק: "זעקת סדום ועמורה כי רבה". הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם שעלה לפניו הקול של סדום ועמורה, משום שלא מדובר רק בחטא פרטי של אנשים מסוימים, אלא בפגם שהשפיע על כל העולם.
אנשי סדום היו נמצאים במקום של שפע גדול מאוד. הארץ הייתה מבורכת וכל טוב היה מצוי בה, אך דווקא מתוך השפע התגלה הקלקול הגדול – חוסר מוחלט של חסד ורחמים.
הם היו מונעים מזון ומים מעוברי דרכים. אדם שנתן אוכל או שתייה לאחר היה נענש. עד כדי כך, שעוברי דרכים היו נמנעים מלהיכנס לסדום, ואפילו עוף השמים היה מתרחק משם.
לכן הייתה זעקה גדולה בעולם – זעקה של אנשים שלא קיבלו מזונות, זעקה של חוסר רחמים, וזעקה של גילוי דין קשה.
📌 שורש הצעקה – התפשטות התיקון הראשון של הדיקנא
הרב מבאר על פי תיקוני הזוהר ובעל הסולם ששורש הקלקול של סדום קשור לתיקון הראשון בי"ג תיקוני דיקנא הנקרא "א־ל".
השם אלוקים מתחיל באותיות א־ל, והן מרמזות על ראשית מידת הדין.
תיקון זה קשור להארה של צמצום א'. זהו מצב שבו המלכות עומדת מצד הדין, ללא שיתוף מלא של מידת הרחמים.
הדין עצמו אינו קלקול, אלא כוח הכרחי בבריאה. אולם כאשר הדין מתגלה ללא ההמתקה של הרחמים – הוא יוצר מציאות של צמצום, חיסרון וחוסר תיקון.
📌 תיקון א־ל והחיסרון של מלכות דמלכות
בעל הסולם מבאר שאפילו בתיקון הראשון של הדיקנא אין את כל הבחינות בשלמות.
מלכות דמלכות, שהיא הבחינה האחרונה והקשה ביותר, אינה נמצאת שם בתיקון.
היא נגנזה ואינה מקבלת תיקון במשך השתא אלפי שני.
לכן התיקון הראשון עדיין קשור למידת הדין, והוא צריך לקבל את ההשלמה שלו על ידי מידות הרחמים.
📌 כאשר הדין אינו מקבל תיקון – מארי דיבבה ומארי דיללה
כאשר בחינת א־ל מתפשטת בעולם בלי התיקונים של רחום וחנון, יוצאות שתי הנהגות:
🔹 מארי דיבבה
זוהי הנהגה של בכי וצעקה, הנובעת מחיסרון.
הרב מבאר שהיא כנגד ז"ן עלמין, והביטוי שלה בעולם הוא חוסר מזונות.
זה מה שהתגלה בסדום – מניעה של אוכל ושתייה, חוסר דאגה לזולת וחוסר השפעה.
🔹 מארי דיללה
זוהי הנהגה נוספת של דין, הקשורה לשורש של עבודה זרה.
כאשר האדם אינו מכיר שמקור השפע הוא הקדוש ברוך הוא, הוא מתנתק מהקדושה ומייחס כוח לעצמו או לכוחות אחרים.
לכן שתי התוצאות של התפשטות הדין ללא רחמים הן:
חוסר מזונות – מארי דיבבה.
חוסר יראת שמיים והתרחקות מהקדושה – מארי דיללה.
📌 תיקון מארי דיבבה ומארי דיללה על ידי השופר
הרב מקשר זאת לתקיעת השופר בראש השנה.
חז"ל נחלקו מה פירוש התרועה של אם סיסרא – האם היא בחינת יבבה או יללה.
למעשה אנו מתקנים את שתי הבחינות:
השברים – כנגד הדין והיללה.
התרועה – כנגד היבבה והבכי.
התקיעה בתחילה ובסוף מגלה את הקו הישר ואת החסדים המכוסים, שהם ההגנה והתיקון.
כך השופר בא לבטל את שתי ההנהגות של הדין – מארי דיבבה ומארי דיללה.
ממשיך את הסיכום:
📌 בין המצרים – המקום הצר של הדיקנא
הרב מקשר את זעקת סדום ועמורה לתקופת בין המצרים.
בתיקוני הזוהר מבואר שבין המצרים קשור למקום הצר שבדיקנא – המקום הנמצא בין שתי האוזניים, בפתח האוזן, שנקרא מקום המיצר.
זהו המקום של התיקון הראשון בדיקנא, בחינת א־ל, שהוא שורש הדין והצמצום.
כאשר מקום זה אינו מקבל את ההמתקה של הרחמים, מתגלים בעולם דינים קשים.
📌 חטא אדם הראשון והסתלקות ה"א האחרונה
הרב מביא מתיקוני הזוהר תיקון ס"ט, שאדם הראשון בחטאו גרם להפרדה של ה"א האחרונה משם הוי"ה.
שם הוי"ה בשלמותו הוא:
י־ה־ו־ה.
האות ה"א האחרונה היא בחינת המלכות והשכינה.
בעקבות החטא היא יצאה לחוץ ונשאר רק:
י־ק"ו.
כלומר, חסרה ההשלמה של המלכות.
י"ק"ו בגימטריה 21, כנגד 21 הימים של בין המצרים.
לכן ימי בין המצרים הם זמן שבו מתגלה במיוחד החיסרון של ה"א האחרונה – השכינה שנמצאת בגלות.
📌 שלוש משמרות הלילה ושלושת השבועות
הרב מביא את דברי תיקוני הזוהר על הפסוק:
"על משמרות הוי לילה".
שלוש המשמרות רומזות לשלושת השבועות של בין המצרים.
בגמרא נאמר שהשכינה כביכול בוכה ואומרת:
"אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות".
שורש הקלקול הוא הסתלקות ה"א האחרונה, בחינת המלכות והשכינה.
📌 תיקון האותיות הראשונות על ידי האבות
הרב מבאר שהאבות תיקנו את שלוש האותיות הראשונות של שם הוי"ה.
אברהם אבינו תיקן את בחינת י' – בחינת חסד.
יצחק אבינו תיקן את בחינת ה' הראשונה – בחינת בינה.
יעקב אבינו תיקן את בחינת ו' – קו אמצעי המחבר ימין ושמאל.
אולם ה"א האחרונה, שהיא המלכות והשכינה, נשארה לתיקון אחרון.
📌 משה רבנו – תיקון ה"א האחרונה
המתקן של ה"א האחרונה הוא משה רבנו.
משה הוא זה שמוריד את התורה לעולם, ולכן התורה נקראת תורת משה.
דרך התורה והמצוות שניתנו על ידי משה, כל אדם מישראל מקבל אפשרות להשתתף בתיקון של אדם הראשון.
כיוון שכל הנשמות היו כלולות בנשמת אדם הראשון, הפגם שלו נוגע לכל הנשמות.
לכן גם התיקון עובר דרך כל אחד ואחד מישראל.
📌 ה"א משה – תיקון השכינה
הרב מביא בשם החסידות, ובפרט בשם ה"נועם אלימלך", שעיקר עבודת האדם היא להגיע לדרגת לשמה.
ה"א האחרונה היא בחינת השכינה.
כאשר היא בגלות, היא נמצאת בתוך הרצון לקבל לעצמו.
התיקון הוא להעלות אותה בחזרה אל הקדושה, לחבר אותה לי־ק"ו, ולהחזיר את שם הוי"ה לשלמותו.
זהו כל מהלך התיקון במשך השתא אלפי שני:
להעלות את המלכות, את ה"א האחרונה, ממקום הצמצום אל מקום הקדושה.
📌 הקשר בין בין המצרים לחומש דברים
הרב מביא בשם האר"י שחמשת חומשי תורה כנגד חמש הבחינות.
בראשית – כנגד קוצו של י'.
שמות – כנגד י'.
ויקרא – כנגד ה'.
במדבר – כנגד ו'.
דברים – כנגד ה"א האחרונה.
לכן דווקא בתקופת בין המצרים עוברים מחומש במדבר, בחינת ו', אל חומש דברים, בחינת ה"א האחרונה.
חומש דברים נקרא "דברים", עניין הדיבור.
הדיבור שייך למלכות, כי המלכות היא בחינת הפה המגלה את האורות.
לכן בזמן הזה מתגלה העבודה של תיקון המלכות והשכינה.
(ממשיך בחלק הבא: תורה שלא לשמה ולשמה, מלאכי אמת שלום חסד וצדק, הקשר לסדום, ולמה חסד וצדקה הם הדרך לתיקון.)
📌 אין תיקון ללא מעבר מ"לא לשמה" ל"לשמה"
הרב מביא את הקדמת ספר הזוהר בעניין המלאכים שקטרגו בזמן בריאת האדם הראשון.
כאשר הקדוש ברוך הוא רצה לברוא את האדם, באו ארבע קבוצות של מלאכים:
אמת, שלום, חסד וצדק.
מלאכי אמת ושלום טענו שלא כדאי לברוא את האדם.
הטענה שלהם הייתה שהאדם אינו יכול להגיע מיד למדרגת אמת ושלמות, משום שהוא נולד עם רצון לקבל לעצמו.
האמת טענה:
האדם אינו יכול לעשות את המעשה ואת הכוונה באותה שלמות.
השלום טען:
האדם יהיה במחלוקת פנימית, משום שהרצון לקבל שלו אינו מתוקן.
אבל מלאכי חסד וצדק הסכימו לבריאת האדם.
מדוע?
כי הם ראו שיש דרך לתקן את האדם – על ידי חסד וצדקה.
📌 הסוד של "מתוך שלא לשמה בא לשמה"
הרב מביא את דברי בעל הסולם בהקדמת הזוהר:
בתחילת דרכו האדם אינו מסוגל לעבוד מיד לשמה, כלומר רק כדי לעשות נחת רוח לבורא.
הוא מוכרח להתחיל מתוך רצון לקבל לעצמו.
אבל כאשר הוא עוסק בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמה, נכנס בו אור שמטהר אותו.
בהדרגה הוא מגיע למצב שבו הוא רוצה באמת להשפיע ולהגיע ללשמה.
לכן הקדוש ברוך הוא הסכים עם מלאכי חסד וצדק:
ניתנה לאדם אפשרות להתחיל מהמקום הנמוך שלו ולהגיע לתיקון.
📌 מדוע דווקא חסד וצדקה מתקנים?
החסד והצדקה הם גילוי של מידת הרחמים בעולם.
הם מאפשרים לאדם לצאת מההתמקדות בעצמו ולהתחיל להשפיע לאחרים.
וזה בדיוק התיקון של ה"א האחרונה:
להפוך את המלכות, שהיא הרצון לקבל לעצמו, לכלי של השפעה.
לכן רחום וחנון הם התיקון של מידת הדין.
רחום – גילוי של רחמים.
חנון – נתינה גם למי שאינו ראוי מצד הדין.
כמו שנאמר:
"וחנותי את אשר אחון" – הקדוש ברוך הוא מגלה חסד גם במקום שאין זכאות מצד הדין.
📌 סדום – מקום של שפע ללא חסד
סדום הייתה דוגמה הפוכה לחלוטין.
היה להם שפע עצום, אבל הם לא השתמשו בו כדי להשפיע.
הם רצו לקבל את כל הטוב לעצמם.
לכן דווקא השפע שלהם הפך להיות סיבה לקלקול.
הרי אם האדם מקבל שפע ואינו משתמש בו לחסד וצדקה, השפע אינו מתקן אותו אלא להפך – הוא מחזק את הרצון לקבל.
לכן הקדוש ברוך הוא אומר:
העולם לא נברא אלא על חסד.
כל מטרת השפע היא להביא את האדם לחסד, ומתוך כך להגיע ללשמה.
📌 הקשר בין אברהם אבינו לסדום
אברהם אבינו הוא מידת החסד בעולם.
כאשר הקדוש ברוך הוא מגלה לו את הדין על סדום, אברהם מתפלל עליהם.
הוא אינו מתעלם מהחטא שלהם, אלא מבקש לעורר את מידת הרחמים:
אולי יש צדיקים בעיר?
אולי יש מקום לגלות את מידת החנינה?
אברהם מבקש שהקב"ה ינהג עם סדום בבחינת:
"וחנותי את אשר אחון".
כלומר:
גם כאשר מצד הדין אינם ראויים – אולי תתגלה מידת החסד שתאפשר להם תיקון.
📌 מדוע סדום נהפכה?
כאשר התברר שאין בסדום את התנאי שעליו העולם עומד – חסד וצדקה – אין אפשרות שהתיקון יתגלה דרך השפע.
הרי כל מטרת השפע היא להביא את האדם להשפעה.
כאשר האדם משתמש בשפע רק לעצמו, השפע הופך להיות כלי של קלקול.
לכן גם מלאכי החסד והצדקה, שהסכימו לבריאת האדם, חוזרים ומקטרגים:
אם האדם אינו משתמש בשפע כדי להגיע להשפעה – מדוע להשאיר לו את השפע?
וזה שורש הדין של סדום.
📌 החיבור לימי בין המצרים
בסדום התגלה החיסרון של ה"א האחרונה:
אין רחמים, אין נתינה, אין תיקון המלכות.
לכן הופיעו:
• מארי דיבבה – הצעקה על חוסר המזונות.
• מארי דיללה – הריחוק מהקדושה והעבודה הזרה.
וזה אותו שורש שמתגלה בבין המצרים – זמן שבו השכינה בגלות וה"א האחרונה חסרה.
(
📌 תשעה באב – מקום החיסרון של ה"א האחרונה
הרב מקשר את עניין סדום ובין המצרים גם לתשעה באב.
תשעה באב נקרא בגמרא "מועד", משום שזהו זמן שיש בו גילוי של תיקון עתידי.
דווקא במקום הגדול ביותר של החיסרון מסתתר השורש של התיקון.
זהו המקום שבו התגלה החיסרון של המלכות – ה"א האחרונה של שם הוי"ה.
בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני הסתלקה השכינה ונכנסה לגלות.
העבודה שלנו היא להעלות את ה"א האחרונה מתוך העפר, מתוך מקום הצמצום, ולהחזירה לחיבור עם י"ק"ו, כדי שיתגלה שוב שם הוי"ה בשלמות.
📌 "אף כי אמר אלוקים" – גילוי הדין ללא הוי"ה
הרב מזכיר שבחטא אדם הראשון נאמר:
"אף כי אמר אלוקים"
ולא שם הוי"ה.
שם אלוקים קשור למידת הדין.
החיסרון היה שהאדם נפל להנהגה של דין וצמצום, במקום גילוי שם הוי"ה הכולל רחמים.
התיקון הוא להחזיר את החיבור בין מידת הדין למידת הרחמים:
אלוקים עם הוי"ה,
דין עם רחמים.
זה נעשה על ידי תיקון המלכות והעלאת ה"א האחרונה.
📌 סדום ועמורה – השורש של בירור הנשמות
הרב מבאר שסדום ועמורה קשורות לשורש בירור הנשמות של ישראל.
בסדום התגלתה בחינת הצמצום והדין.
לכן היה צורך בתהליך של בירור וטיהור, כפי שהיה לאחר מכן במצרים.
מצרים הייתה כמו כור ברזל שבו מוציאים את הסיגים מתוך הזהב והכסף.
כך גם הנשמות:
הן בבחינת זהב וכסף, אבל יש עליהן סיגים שצריכים לצאת.
הבירור נעשה על ידי אש – כמו שמנקים מתכת יקרה באש והפסולת יוצאת החוצה.
📌 יציאת מצרים – תחילת תיקון המלכות
יציאת מצרים היא תחילת התיקון של הרצון לקבל.
השלב הראשון הוא יציאת הסיגים – הוצאה של הרע והפרדתו מהטוב.
לאחר מכן מגיעים השלבים:
• קריעת ים סוף – גילוי האמונה והכוח של משה.
• מתן תורה – ירידת התורה לעולם.
• קבלת התורה – האפשרות לתקן את הרצון לקבל ולהפוך אותו להשפעה.
📌 קו אמצעי – חיבור דין ורחמים
הרב מבאר שקו האמצעי הוא הכוח שמחבר בין ימין ושמאל.
השמאל הוא בחינת חכמה ודין.
הימין הוא בחינת חסדים.
קו האמצעי אינו מבטל את הדין, אלא ממתיק אותו ומחבר אותו עם הרחמים.
זהו הסוד של:
"אנכי ה' אלוקיך"
השם הוי"ה – רחמים.
אלוקים – דין.
החיבור ביניהם הוא התיקון.
📌 משה רבנו ותיקון ה"א האחרונה
משה רבנו הוא המתקן של ה"א האחרונה.
הוא מוריד את התורה ממקום עליון עד למדרגות הנמוכות ביותר.
זהו הסוד של צמצום ב':
העליון יורד לתחתון כדי לאפשר לו לקבל.
לכן התורה ניתנה לכל ישראל.
לא רק ליחידי סגולה, אלא לכל אדם יש אפשרות להשתתף בתיקון אדם הראשון.
📌 תורה לשמה וארץ ישראל
בסוף השיעור הרב מבאר את הקשר בין תורה לשמה לבין ארץ ישראל.
אין תורה לשמה שלמה בלי תיקון המלכות.
וארץ ישראל היא בחינת המלכות.
בארץ ישראל נמצאים הכלים המתאימים לתיקון:
המקום,
הזמן,
והבחינות שצריכות בירור.
תורה לשמה היא מצב שבו האדם אינו מפסיק באמצע, אלא כל חייו מכוונים מראשית ועד אחרית להשפעה.
לכן נאמר:
"עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
ארץ ישראל ותורה לשמה קשורות זו בזו, משום ששתיהן שייכות לתיקון המלכות.
📌 סיכום המהלך כולו
זעקת סדום ועמורה נבעה מגילוי של דין ללא רחמים.
השורש לכך הוא התיקון הראשון של הדיקנא – א־ל, בחינת צמצום א'.
כאשר אין תיקון של רחום וחנון, מתגלים:
• מארי דיבבה – חוסר מזונות וצעקה.
• מארי דיללה – ריחוק מהקדושה ועבודה זרה.
אותו שורש מתגלה בימי בין המצרים, שבהם חסרה ה"א האחרונה של שם הוי"ה.
התיקון הוא להעלות את השכינה מתוך הגלות, דרך:
• חסד וצדקה.
• מעבר מלא לשמה.
• תורה שניתנה על ידי משה רבנו.
• תיקון המלכות.
כפי שאמר הרב:
כל העולם עומד על חסד.
כאשר השפע מוביל לחסד – הוא מביא תיקון.
כאשר השפע נשאר רק אצל האדם לעצמו – הוא הופך לכלי של דין.
וזה הקשר העמוק בין זעקת סדום, בין המצרים, י"ג מידות הרחמים ותיקון ה"א האחרונה.
בעזרת ה' נזכה להעלות את השכינה מעפרה, להשלים את תיקון המלכות, ולראות גילוי שם הוי"ה בשלמות.
מילון מונחי קבלה וחסידות – סדום ועמורה, י"ג מידות הרחמים ובין המצרים
📍 שם א-ל (התיקון הראשון של הדיקנא): התיקון הראשון מתוך י"ג תיקוני דיקנא, המייצג את ראשית גילוי מידת הדין והארה מצמצום א'. הוא עומד כמלכות מצד הדין בלבד, ללא שיתוף של מידת הרחמים, ומהווה את שורש הדין והצמצום.
📍 מארי דיבבה (מערה דיבבה): הנהגה של בכי וצעקה הנובעת מחיסרון, המתפשטת בעולם כאשר בחינת "א-ל" אינה ממותקת במידות הרחמים. הנהגה זו משפיעה על ז"ן עלמין (עולם היצירה) ומתבטאת בחוסר מזונות, במניעת שפע ובחוסר השפעה לזולת. זהו הקלקול המרכזי של אנשי סדום, שמנעו אוכל ושתייה מעוברי דרכים והיו מענישים את מי שהאכילם.
📍 מארי דיללה (מערה דיללה): הנהגה נוספת של דין קשה המשפיעה על צ"ו עלמין (עולם העשייה), ומהווה את השורש לעבודה זרה ולחוסר יראת שמיים. היא מתגלה כאשר האדם מנתק עצמו מהקדושה ומייחס את כוח השפע לעצמו במקום לבורא.
📍 ה"א אחרונה (ה"א תתאה / מלכות / שכינה): האות האחרונה בשם הוי"ה המייצגת את ספירת המלכות והשכינה. בעקבות חטא אדם הראשון, הופרדה הה"א האחרונה משם הוי"ה ויצאה לגלות, ומאז נותר רק שם "י־ק"ו". עיקר עבודת האדם במשך השתא אלפי שני היא להעלות את הה"א האחרונה ממקום הצמצום והגלות חזרה אל הקדושה, לחבר אותה מחדש לשם השלם ולהחזיר את השכינה מעפרה.
📍 י־ק"ו (שם יק"ו): אותיות שם הוי"ה שנותרו לאחר חטא אדם הראשון והסתלקות הה"א האחרונה. אותיות אלו, המייצגות את הדין ("הוי") כאשר הן מנותקות מהה"א האחרונה, הן בגימטריה 21 – כנגד 21 הימים של תקופת בין המצרים. שלוש האותיות הללו תוקנו בהדרגה על ידי האבות (אברהם תיקן י', יצחק תיקן ה' ראשונה, ויעקב תיקן ו').
📍 בין המצרים: תקופת 21 הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, המקבילה לשלוש משמרות הלילה. תקופה זו קשורה למקום הצר ביותר בדיקנא (בפתח האוזן), המייצג את התיקון הראשון "א-ל" שהוא שורש הדין והצמצום. בזמן זה מתגלה ביתר שאת חיסרון השכינה והה"א האחרונה שנמצאת בגלות.
📍 רחום וחנון: מידות הרחמים בדיקנא הממתיקות את מידת הדין של "שם א-ל". "רחום" מבטא את גילוי הרחמים, ו**"חנון"** (המקביל למעבר שמתחת לחוטם הפנוי משערות) מבטא את מידת החנינה הניתנת גם למי שאינו ראוי מצד שורת הדין היבשה, בבחינת "וחנותי את אשר אחון".
📍 תורה לשמה ו"שלא לשמה": עבודה בדרגת "שלא לשמה" נובעת מהרצון לקבל לעצמו של האדם. התיקון הוא להגיע לדרגת "לשמה" – לפעול כדי לעשות נחת רוח לבורא ולהעלות את המלכות (הה"א האחרונה) לקדושה. מעבר זה מתאפשר על ידי מעשי חסד וצדקה המטהרים את האדם ומחברים אותו להשפעה.
📍 ה"א דמשה (משה רבנו): משה רבנו הוא המתקן של הה"א האחרונה של שם הוי"ה. באמצעות התורה והמצוות שהוריד לעולם ("תורת משה"), הוא מאפשר לכל אדם מישראל לקחת חלק בתיקון חטא אדם הראשון. הלימוד בדרגת "לשמה" נקרא בחסידות "ה"א דמשה".
📍 ארץ ישראל: בחינת המלכות, המכילה את הכלים, הזמן והמקום המתאימים לבירור הדינים. אין תורה לשמה שלמה ומקיפה ללא ארץ ישראל, המייצגת עבודה רציפה ללא הפסקות בקדושה, מראשית השנה ועד אחריתה.
📍 מלאכי חסד וצדק: מלאכי עליון שהסכימו לבריאת האדם הראשון (בניגוד למלאכי אמת ושלום שקטרגו). הסכמתם ניתנה משום שראו שעל ידי חסד וצדקה יוכל האדם לעשות את המעבר מ"שלא לשמה" אל ה"לשמה". כאשר האדם מקבל שפע ואינו עושה חסד (כמו סדום), מלאכים אלו חוזרים לקטרג עליו ומעוררים דין קשה.
📍 השברים והתרועה (התיקון בשופר): הקולות המופקים מתקיעת השופר בראש השנה שמטרתם לבטל את שתי הנהגות הדין. ה**"שברים"** מתקנים את היללה (מארי דיללה), וה**"תרועה"** מתקנת את היבבה והבכי (מארי דיבבה), בעוד התקיעה לפניהם ואחריהם מגינה ומגלה את החסדים המכוסים.
ם מגינה ומגלה את החסדים המכוסים
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה