מדריך לימודי – איך דורשים השם כיצד צריך לחזור עד שם הוי'ה. מדוע יום כיפור אינו מכפר על בין אדם לחבירו– חזון למועד 15.9.26
סוד התשובה: מתיקון חברתי לחיבור אלוקי-
מבוא
האם ידעתם שדווקא השברים בחיינו – הטעויות והמשברים – הם חומרי הגלם ההכרחיים לבניית החיבור העמוק ביותר שלנו עם הבורא? וכיצד ייתכן שיום הכיפורים, היום הקדוש בשנה, חסר אונים לחלוטין מול פגיעה קלה בחבר?
בשיעור זה נצלול לעומק משנתו של בעל הסולם ונבין את סודם של עשרת ימי תשובה, את ההבדל המרתק בין הטבע החיצוני לנשמה הפנימית, ונגלה מדוע היחסים שלנו עם הזולת הם המפתח היחיד לפתיחת שערי שמיים.
בסיום שיעור זה תדעו:
להבחין בין הנהגת הטבע החיצונית ("אלוהים") לבין הרצון הפנימי להטיב ("הוי”ה").
להבין כיצד עשרת ימי תשובה הופכים את חומרי הדין ל"חפץ חסד".
להסביר מדוע מצוות "בין אדם לחברו" הן הכלי ההכרחי והבלעדי לקבלת האור של "בין אדם למקום".
השבירה כהזדמנות לצמיחה ותשובה מאהבה
נניח ששברתם כוס זכוכית יקרה לרסיסים. בעולם הפיזי הצר, לא ניתן לאסוף את הרסיסים ולהרכיב את הכוס מחדש. אך בעולם הרוחני, הבורא יצר מציאות מופלאה: התשובה מאפשרת לתקן את הגביע מחדש ואף להעלות אותו למדרגה גבוהה יותר.
השבירה אינה אירוע שלילי או טעות במערכת, אלא תהליך הכרחי. דרך השבירה והתיקון שאנו עושים בעצמנו, אנו הופכים לשותפים פעילים בבריאה, מה שמבטל את הרגשת הבושה ("נהמא דכיסופא") ומאפשר לנו לחוש את טובו של הבורא בצורה שלמה.
לפני החטא, לאדם הראשון הייתה רק "יראת רוממות" – חיבור רוחני שלא הספיק לו כדי למנוע את הנפילה. לא הייתה לו אפשרות להגיע ל**"תשובה מאהבה"**, שבה הזדונות הופכים לזכויות, פשוט כי לא היו לו זדונות לפני כן. החטא והשבירה פתחו בפני האנושות את הדרך להגיע לתכלית הבריאה מתוך בחירה חופשית ושותפות אמיתית.
בין 'אלוהים' להוי"ה – החיצוניות והפנימיות שבאדם
העולם כולו, כמו גם האדם הפרטי, בנוי משתי מערכות מקבילות:
החיצוניות (מערכת "אלוהים"): מייצגת את חוקי הטבע הנוקשים, את הגוף הפיזי (רמ"ח איברים ושס"ה גידים), ואת המגבלות של העולם הזה (זמן, שינה, אכילה). מערכת זו פועלת תחת חוקיות של גבולות ודין, והיא מונעת על ידי הרצון לקבל לעצמו.
הפנימיות (מערכת "הוי”ה"): מיוצגת על ידי "הנקודה שבלב" (אחוריים דנפש דקדושה). זהו החלק המחובר ישירות לתוכנית הבריאה המקורית שמטרתה להטיב לנבראיו. חלק זה נשאר פעיל ומחיה אותנו גם כשאנו ישנים והחלק החיצוני מושבת.
האתגר המרכזי בחיינו הוא לחולל את המהפך: להעביר את השליטה בחיינו משם "אלוהים" (הרצון לקבל האנוכי) לשם "הוי”ה" (אהבת הזולת והרצון להשפיע).
חשבו על כך: כאשר אתם פועלים מתוך מודעות ורצון להשפיע טוב, אתם מפעילים את מערכת "הוי”ה" הפנימית שלכם ומאיצים את התפתחותכם הרוחנית בדרך מהירה ונעימה ("אחישנה"), במקום ללכת בדרך הייסורים האיטית והכפויה של הטבע ("בעיתה").
עשרת ימי תשובה – מעבדת החסד
עשרת ימי תשובה אינם סתם תאריכים בלוח השנה, אלא תהליך רוחני מדורג של בניית הנפש:
ביום הראשון (ראש השנה): אנו מקבלים את חומר הגלם של הדין הקשה ("דינא קשיא").
במהלך עשרת הימים: בכל יום אנו מתקנים ספירה אחת מתוך עשר הספירות. התיקון מתבצע על ידי הפיכת החומר הזה ל**"חפץ חסד"** – רצון המכוון כולו להשפעה ונתינה (תכונתו של שם הוי”ה).
ביום העשירי (יום הכיפורים): המלכות (הרצון לקבל) מתלבשת לחלוטין בתכונת הבינה (אמא עילאית, מקור הרחמים והנתינה).
בשל כך, יום הכיפורים נקרא בזוהר בלשון רבים ("כיפורים") – הוא מסמל את החיבור המלא והפיכת הרצון שהתחיל כדין בראש השנה לרחמים גמורים ואהבה שלמה ביום העשירי.
למה יום הכיפורים 'חסר אונים' בענין בין אדם לחברו?
חז"ל קבעו: "עבירות שבין אדם למקום – יום הכיפורים מכפר; שבין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו". מדוע הסדר הזה כה קשיח?
התשובה טמונה בהבנת היחס בין "כלים" ל**"אורות"**:
מצוות בין אדם לחברו הן הכלים: התכונות הטבעיות שלנו (קנאה, תאווה, כבוד) הוטבעו בנו אך ורק כדי שנשפשף ונזכך אותן ביחסים שלנו עם הזולת. אדם החי לבדו לא יכול לתרגל נתינה אמיתית או התגברות על אנוכיותו. המצוות החברתיות הן הדרך היחידה לבנות את ה"כלי" הרוחני של השפעה ואהבה.
מצוות בין אדם למקום הן האורות: החיבור הישיר לבורא מעניק לנו את האור והשכר הרוחני. אך אם לא בנינו כלי קיבול דרך היחסים עם החבר, לאור הרוחני פשוט אין היכן להתגלות.
במצוות שבין אדם למקום אנו מוגבלים ומבצעים פעולות מתוך הרגל (למשל, תפילין אחד או ארבעה מינים קבועים). לעומת זאת, בקשר עם הזולת אין הגבלה – בכל יום יש לחבר בקשה חדשה, קושי חדש או צורך אחר שמאלצים אותנו להתגבר על הרצון לקבל שלנו מחדש.
ביום הכיפורים, הבורא מעניק לנו מלמעלה כפרה ואור גדול (בדומה ליציאת מצרים). אך מתנה זו מותנית בכך שהכנו את הכלים מלמטה – וזה קורה אך ורק כאשר אנו מתקנים את היחסים בינינו לבין חברינו.
סיכום
הנה עיקרי הדברים שלמדנו היום:
השבירה היא מנוף לצמיחה: הטעויות והנפילות שלנו הן תשתית הכרחית כדי שנוכל לבצע תיקון עצמי ולהגיע לדרגת "תשובה מאהבה" מתוך שותפות עם הבורא.
אלוקים מול הוי”ה: הגוף וחוקי הטבע משתייכים להנהגת הדין והצמצום (שם אלוהים), בעוד שהנשמה ונקודת הלב משתייכות להנהגת החסד והרחמים (שם הוי”ה).
מעבודת עשרת הימים: עשרת ימי תשובה הם תהליך הדרגתי של זיכוך הרצון לקבל והפיכתו ל"חפץ חסד" המגיע לשיאו ביום הכיפורים.
בין אדם לחברו כמפתח לקשר עם הבורא: היחסים החברתיים והנתינה לזולת הם הכלי הרוחני היחיד. ללא תיקון הכלים הללו וריצוי החבר, אור הכפרה של יום הכיפורים אינו יכול לשכון באדם.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה