סיכום תיקוני זוהר תיקון עשירי סוד הטעם שלשלת מדוע הוא נקרא גם תנועה 16.6.26
קישור למצגת
מקורות אלו עוסקים בביאור תיקוני זוהר ובמחלוקת הקבלית בין רבי שמעון בר יוחאי לבין אליהו הנביא בנוגע ליכולת עליית הנשמות והתפילות אל עולמות עליונים. הדיון מתמקד בשאלה האם התחתון יכול להגיע עד למדרגת אבא ואמא המאופיינת בחסדים מכוסים, או שמא הוא מסוגל להעפיל עד לדרגת אין סוף. הסרטון מסביר כיצד הזרמת השפע מותנית בשילוב בין חסדים לחוכמה, תוך שימוש בסמלים כמו תפילין של ראש ושל יד לייצוג מדרגות רוחניות שונות. בנוסף, מנותח טעם המקרא שלשלת כביטוי להשתהות ומאבק פנימי של המלכות בטרם יצירת תנועה וייחוד. הבנת הקשר בין זעיר אנפין ונוקבא מוצגת כאן כבסיס הכרחי לצמיחה רוחנית ולחיבור בין כוונה פנימית למעשה המצוות.
מהי המחלוקת בין רבי שמעון לאליהו הנביא לגבי עליית התחתון?
כיצד סוד הטעם 'שלשלת' קשור למאבק פנימי ולקבלת החלטות?
מהו הקשר בין תפילין של יד וראש למבנה הספירות?
היום • 19:22
מהי המחלוקת בין רבי שמעון לאליהו הנביא לגבי עליית התחתון?
המחלוקת בין רבי שמעון לאליהו הנביא עוסקת בשאלה עד לאיזו מדרגה רוחנית יכול התחתון לעלות (למשל, בעת התפילה) ובאיזה אופן מתרחשת עלייה זו.
עיקרי המחלוקת הם:
שיטת רבי שמעון: התחתון יכול לעלות עד למדרגה של "אבא ואמא עילאין" בלבד, שהיא מדרגה של "חסדים מכוסים" (השפעה ללא גילוי חכמה). תפיסה זו משקפת את המצב של צמצום ב', שבו הקומה הגבוהה ביותר המותרת היא פרצוף אבא ואמא. בנוסף, רבי שמעון סובר שבעת העלייה למקום זה, ה"חיות" (המלאכים) מרפות את כנפיהן כדי לכסות על החכמה, ורק בעת הירידה ישנו גילוי ("וישמע את קול כנפיהם").
שיטת אליהו הנביא: התחתון יכול לגרום לגדלות רבה יותר ולעלות עד ל"אין סוף". תפיסה זו משקפת את התיקון של צמצום א', הקשור לשלמות הכלים ומעורר את האינסוף (מאחר שאליהו הנביא פועל כנגד ספירת המלכות/שם ב"ן). בניגוד לרבי שמעון, אליהו אומר שהסדר הפוך: דווקא בעת העלייה כל החיות "מצפצפות אליו בכמה שירות ותשבחות", והעלייה היא על גבי כולן עד לאינסוף.
למרות המחלוקת על אופן ויעד העלייה, שניהם מסכימים לגבי קבלת השפע (הירידה), שצריכה להיעשות באופן הדרגתי על ידי שילוב של חסדים וחכמה.
כיצד טעם הנגינה 'שלשלת' קשור למאבקים פנימיים ולקבלת החלטות?
על פי המקורות, טעם הנגינה 'שלשלת' מסמל מצב של השתהות, הסתפקות ומאבק פנימי עמוק המקדים קבלת החלטה וביצוע פעולה (הנקראת "תנועה").
טעם ה'שלשלת' הוא נדיר ומופיע בסך הכל ארבע פעמים בכל התורה. בכל אחד מהמקרים הללו, הטעם מופיע כאשר אדם עומד בפני צומת דרכים ומבטא טלטול פנימי בין קטבים ("פעם ימינה פעם שמאלה") והתלבטות של האדם "האם לעשות תנועה או לא לעשות תנועה".
ארבעת המקרים המובאים במקורות כדוגמה למאבקים אלו הם:
לוט: התלבטות והשתהות ("ויתמהמה") האם להימלט מסדום או להישאר בה, עד שלוקחים אותו בכוח ועוזרים לו לקבל את ההחלטה.
יוסף: רגע של השתהות ומאבק פנימי ("וימאן") אל מול אשת פוטיפר שמנסה להחזיק בו, בטרם החליט לעשות תנועה ולברוח משם.
אליעזר עבד אברהם: התלבטות ומאבק פנימי של אליעזר בשאלה האם להמשיך בדרכו ולרדת לחרן כדי למצוא אישה ליצחק, או שאולי עדיף לקחת אישה מבנות כנען (כגון בתו שלו), החלטה שבסופה הוא מבצע תנועה ועובר לחרן.
משה: השתהות פנימית של משה ("וישחט") בעת ביצוע השחיטה האחרונה שלו ככוהן גדול, רגע לפני שהוא מעביר את מלאכת הכהונה לאהרן אחיו.
מבחינה רוחנית וקבלית, טעם ה'שלשלת' משול למוחין ולמחשבה ("זון הגדולים"), והוא מתאר השתלשלות של אירועים ומחשבות המובילים בסופו של דבר להחלטה סופית. השלשלת קשורה למלכות הנמצאת במצב של הכנה הנקרא "תנועה", משום שרק מתוך אותו מאבק פנימי של טלטול בין דין לרחמים, נו ⚖️ מחלוקת רשב״י ואליהו הנביא – עד היכן עולה התחתון
המחלוקת המרכזית היא גבול העלייה של התחתון בתפילה ובמ״ן:
• רבי שמעון (רשב״י) אומר שהעלייה נעצרת במדרגת אבא ואמא עילאין – כלומר עולם של חסדים מכוסים, לפי שיטת צמצום ב׳.
שם אין גילוי חכמה, אלא השפעה בלבד, כדי לשמור על שלמות הכלים במדרגה מתוקנת.
• אליהו הנביא אומר שהתחתון יכול לעורר עד אין סוף ממש – כלומר גילוי של שלמות הכלים של צמצום א׳, בלי הגבלה של מדרגות ביניים.
🔑 עומק המחלוקת:
האם העבודה של האדם פועלת בתוך מערכת מצומצמת ומדורגת (רשב״י), או שיש בכוח התחתון לעורר את השורש האינסופי עצמו (אליהו).
ובכל מקרה – שניהם מסכימים:
הירידה של השפע חייבת להיות הדרגתית דרך ו׳, חסדים + חכמה יחד.
*סיכום בסעיפים– תיקון עשירי סוד הטעם שלשלת מדוע הוא נקרא גם תנועה 16.6.26
*🌊 ירידת השפע – תמיד דרך ו׳ ושילוב חסדים וחכמה*
גם אחרי העלייה הגבוהה ביותר, השפע לא יורד כמות שהוא.
• הוא עובר דרך "זעיר אנפין (ו׳) "– קו אמצעי
• השילוב הוא בין "חסדים (ימין) לחכמה (שמאל)"
• זה נקרא לפעמים “שיר–קל” (שיר = שמאל, קל = ימין)
📌 העיקרון:
אי אפשר לקבל אור בלי לבוש של חסדים – אחרת הכלי נשבר או מתבטל.
*🕎 סוד ז״ון – תורה ומצוות ככלי אחד*
• זעיר אנפין = תורה, השפעה, חסדים
• מלכות (נוקבא) = מצוות, חיסרון, קבלה מתוקנת
🔑 בלי חיבור ביניהם אין כלי אמיתי:
תורה בלי מצוות → אור בלי כלי
מצוות בלי תורה → כלי בלי אור
רק יחד נוצרת מציאות של “נר” = נפש + רוח, שזה כלי שלם.
🧠 *תפילין – זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים*
• *תפילין של ראש *= זו"ן הגדולים (אבא ואמא)
→ חסדים מכוסים
→ 4 פרשיות נפרדות
*• תפילין של יד* = זו"ן הקטנים (ישסו״ת)
→ חסדים מגולים
→ הכל בקלף אחד (אחדות הכלי)
📌 העיקרון:
מה שנשאר בראש – מחשבה עליונה
מה שיורד ליד – הופך למעשה ולגילוי בעולם.
🎢 *סוד ה“שלשלת” – רגע ההכרעה הפנימית*
הטעם “שלשלת” מופיע רק 4 פעמים בתורה, והוא מסמל:
• מאבק פנימי בין ימין ושמאל
• התלבטות לפני פעולה
• טלטול בין חסד לדין
דוגמאות: לוט, יוסף, אליעזר, משה
🔑 עומק:
לפני כל “תנועה” יש מצב של בירור פנימי עמוק – זה נקרא שלשלת.
📌 לכן המלכות במצב הזה נקראת “תנועה”
כי היא עדיין לא הכריעה לאיזה צד להתגלות.
*🔺 חולם–שורוק–חיריק – בניין השפע*
שלושת הנקודות הן מערכת העברת האור:
• חולם – עלייה מעל האותיות (צמצום/עליון)
• שורוק – קו שמאל (חכמה/רצון לקבל)
• חיריק – קו אמצעי (מסך, ייחוד)
🔑 התוצאה:
רק כשיש חיריק (מסך תחתון) – נוצר ייחוד אמיתי של חסדים וחכמה.
*🧩 מבנה כולל של כל השיעור*
כל המערכת מתחברת כך:
• עלייה → לעורר שורש (אבא ואמא / אינסוף)
• ירידה → שפע חייב להתלבש בחסדים
• כלי → תמיד ז״ון (חסד + חיסרון)
• פעולה → מתחילה ב“שלשלת” ומסתיימת ב“תנועה”
• תוצאה → ייחוד שלם ויכולת קבלה מתוקנת
📍 *מילון ערכים (קצר ומדויק)*
📌 רשב״י – עבודה בתוך צמצום ב׳, עד אבא ואמא, חסדים מכוסים
📌 אליהו הנביא – גילוי עד אין סוף, שורש צמצום א׳
📌 שלשלת – מאבק פנימי לפני החלטה
📌 תנועה – הכרעה ויציאה לפועל במלכות
📌 ז״ון – זעיר אנפין ומלכות, תורה ומצוות ככלי אחד
📌 תפילין ראש – מוחין עליונים, חסדים מכוסים
📌 תפילין יד – חסדים מגולים, ירידה למעשה
📌 חולם–שורוק–חיריק – מערכת בניית השפע והייחוד
📌 חסדים מכוסים – אור ללא גילוי חכמה
📌 חסדים מגולים – חכמה מלובשת בחסדי
לדת לבסוף התנועה והפעולה הממשית.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה