סיכום זוהר וירא אות ק'ג סוד האכילה של המלאכים 14.6.26
השיעור מנתח את* סוד אכילת המלאכים *בבית אברהם כפי שהוא מוסבר בתורת הקבלה והזוהר. בניגוד לאכילה גשמית המבוססת על בירור פסולת, אכילת המלאכים והנשמות היא בבחינת "*אש אוכלה אש",* המייצגת המשכת *חסדים רוחניים* ללא רצון לקבל. המאמר מדגיש כי המלאכים אינם משאירים פירורים כיוון שהם פועלים במישור של *השפעה מוחלטת,* המעניקה נחת רוח למידתו של אברהם אבינו. בנוסף, הטקסט מציג את המלאכים *ככוחות נפש וגוף* פנימיים באדם, ולאו דווקא כישויות חיצוניות בעלות כנפיים. לסיכום, האכילה הרוחנית משמשת ככלי *לתיקון העולם* ולחיבור מחודש בין הנברא לבורא באמצעות כוונות טהורות.
🔥כיצד אכילת המלאכים אצל אברהם נחשבת לתיקון רוחני בעולם?
מהו סוד "אש אוכלה אש" ואיך הוא קשור לחסד?
למדי אותי על הקשר בין אכילה, בירורים וכוחות הנפש.
•
כיצד מוסברת אכילת המלאכים כ'אש אוכלה אש' לפי הזוהר?
לפי הזוהר בפרשת וירא, שאלת אכילת המלאכים אצל אברהם מעוררת תמיהה, שכן המלאכים הם ישויות רוחניות. התשובה הראשונית המובאת היא שהמלאכים רק נראו כאוכלים כדי לחלוק כבוד לאברהם. עם זאת, רבי אלעזר חולק על כך ומסביר שהמלאכים אכלו ממש, אך מדובר באכילה רוחנית ושונה לחלוטין המוגדרת כ"אש אוכלה אש".
מושג זה של "אש אוכלה אש" מוסבר במקורות דרך כמה היבטים רוחניים:
אכילה מוחלטת ללא שיריים: המלאכים, שמהותם היא אש, התלבשו בצורה של "אוויר" כדי להיראות בעולמנו, והאוכל שהם צרכו הפך גם הוא לאש. בשונה מבני אדם שרגילים להשאיר פירורים או מעט אוכל בצלחת, המלאכים "השחיתו הכל" ואכלו עד הסוף ללא כל שארית.
אכילה של השפעה בלבד ללא "בירורים": בעולם הגשמי, פעולת האכילה של בני אדם נועדה לבצע "בירור" – הפרדת החלק הטוב והמזין מתוך הפסולת, תהליך שדורש התגברות על "הרצון לקבל" האנוכי. לעומת זאת, למלאכים אין בחירה חופשית, אין להם "רצון לקבל לעצמם" (בחינה ד'), ולכן אין להם פסולת או צורך לעשות עבודת בירור. האכילה שלהם היא פעולה טהורה של המשכת חסדים והשפעה בלבד.
הקשר למידת החסד של אברהם: הזוהר מדגיש כי תנועת האש היא דליקה ממטה למעלה, דבר המסמל כיוון של השפעה (נתינה) ולא של קבלה אנוכית. אברהם אבינו מייצג את מידת החסד, ולכן המלאכים אכלו ממידה זו והתנהגו בצורה של חסד והשפעה טהורה. בכך שהם "אכלו" בצורה זו של השפעה (אש), הם עשו נחת רוח גדולה לאברהם.
הקבלה למן במדבר: אכילת המלאכים מושווית לאכילת המן ("לחם אבירים") על ידי בני ישראל במדבר. המן מתואר כלחם רוחני שנבלע לחלוטין באיברים ללא יצירת פסולת, משום שגם הוא מבטא אכילה של חסדים והשפעה ללא כל צורך בבירורים של הפרדת רע מטוב.
לסיכום, "אש אוכלה אש" משמעותה שהמלאכים, שמהותם היא חסד, צרכו את השפע הרוחני מתוך כוונת נתינה והשפעה בלבד (המסומלת באש העולה מעלה), באופן שתואם במדויק את מידת החסד של אברהם.
כיצד אכילת המלאכים אצל אברהם נחשבת כ"אש אוכלה אש"?
לפי המקור המצורף (משיעורו של הרב מיכאל מאור), רבי אלעזר בזוהר מסביר שהמלאכים שבאו לאברהם לא רק עשו את עצמם כאוכלים כדי לחלוק לו כבוד, אלא "אכלו ממש", וזאת משום שאכילתם מוגדרת כ**"אש אוכלה אש"**.
מושג זה מוסבר דרך כמה היבטים רוחניים:
אכילה מוחלטת וללא שיריים: המלאכים, שמהותם היא אש, התלבשו בצורה של "אוויר" (המסמל צמצום וקטנות) וכך נראו בעולמנו. האוכל שהם צרכו הפך גם הוא לאש. בשונה מבני אדם שבדרך כלל משאירים פירורים, קליפות או מעט אוכל בצלחת, המלאכים "השחיתו הכל" ואכלו את הכל עד הסוף ללא שום שארית.
פעולה של חסד והשפעה בלבד: תכונתה של האש היא שהיא דולקת תמיד "ממטה למעלה", תנועה המסמלת כיוון של השפעה ונתינה, בניגוד לקבלה אנוכית. מכיוון שאברהם אבינו מייצג את "סוד החסד", המלאכים אכלו ממידתו. כלומר, האכילה שלהם לא נועדה למלא חוסר אישי, אלא הייתה פעולה טהורה של המשכת חסדים והשפעה בלבד. צורת אכילה זו היא שהסבה נחת רוח גדולה לאברהם.
אכילה נטולת "בירורים": אכילה אצל בני אדם דורשת "בירור" – תהליך של הפרדת החלק הטוב והמזין מתוך הפסולת (הקליפה), מה שדורש התגברות על "הרצון לקבל לעצמו" (באמצעות "מסך דחיריק"). לעומת זאת, למלאכים אין רצון לקבל (בחינה ד') ולכן באכילתם אין שום צורך בהפרדת פסולת ובירור בין טוב לרע.
הקבלה למן במדבר ("לחם אבירים"): המקור משווה את אכילת המלאכים לאכילת המן של בני ישראל במדבר. המן מוגדר כ"לחם אבירים" (לחם שאוכלים המלאכים) שנבלע כולו באיברים. בדומה לאכילת המלאכים אצל אברהם, גם המן סימל שפע של חסד והשפעה ללא כל צורך בבירורים.
לסיכום, "אש אוכלה אש" מתארת צורת קיום רוחנית שבה המלאכים – המייצגים את האש העולה מעלה – צורכים את השפע אך ורק מתוך כוונה של השפעה וחסד, באופן המדויק התואם למידתו של אברהם אבינו.
כיצד המקורות מסבירים את המושג "מלאכים" ככוחות נפש וריפוי באדם?
המקורות מסבירים כי הדימוי הנפוץ והמוכר של מלאכים כישויות בעלות כנפיים שעולות ויורדות הוא למעשה עיוות שנוצר בעקבות תקופת הגלות. על פי פנימיות התורה, מלאכים מוגדרים ככוחות נפש וכוחות גוף אלוקיים הטבועים בקביעות בתוך כל אדם ואדם. אין "מלאכים חדשים", שכן כל הכוחות הללו כבר קיימים בתוכנו, ותפקידנו הוא רק לחזק אותם ולאפשר להם לבצע את עבודתם.
המקורות מדגימים את הקשר בין שמות המלאכים לכוחות הנפש השונים:
מלאך מיכאל: מייצג את כוח החסד הקיים באדם.
מלאך גבריאל: מייצג את כוח הגבורה שבאדם.
מלאך רפאל: מייצג את כוח הריפוי הטבעי של האדם.
בהקשר של ריפוי, כאשר אדם חולה (למשל סובל מחום) ולפתע מחלים ומסתדר ללא כל התערבות מיוחדת, הדבר מתרחש בזכות אותו כוח ריפוי פנימי – "מלאך רפאל" – שפועל בגופו ומרפא אותו.
המקור מציין בהקשר זה את גישת הריפוי המקורית (שכיום מכונה "רפואה אלטרנטיבית"), אשר מטרתה האמיתית אינה להילחם בגוף, אלא להחזיר את האדם למצב של איזון כך שכוח הריפוי הטבעי (המלאך) יתעורר לחיים ויפעל בעצמו. מודגש כי פעולה נגד כוח הריפוי הטבעי משמעותה יציאה נגד כוח אלוקי, דבר שעלול לגרום לנזקים ולתופעות לוואי, ולכן העיקר הוא לתמוך בכוחות אלו ולחזק אותם.
למה יש עניין של אכילה בטהרה? בסוף הטקסט עולה שאלה לקראת החלק הבא של הזוהר (אות ק"ד): מדוע היה עניין כזה של אכילה בטהרה אצל אברהם אבינו, אשר היה מטביל את כולם כדי שיאכלו בצורה טהורה?. המקור מציג את השאלה הזו, אך משאיר את הבירור לגביה להמשך.
האם יש אכילה לנשמות בעולם הבא? מתוך הדיון על אכילת המלאכים הרוחניים, המקור מעלה את השאלה האם גם נשמות חוות אכילה בעולם העליון. הזוהר עונה שכן – נשמות בני אדם שעולות לשמיים אוכלות גם הן בצורה של "אש אוכלה אש". אכילה זו מקבילה לאכילת המן במדבר (שנקרא "לחם אבירים"), והיא מהווה אכילה רוחנית של שפע וחסדים ללא שום צורך לברר ולהפריד פסולת.
איך ייתכן שלאברהם יש "נחת רוח" מכך שהמלאכים "משחיטים" את האוכל? המקור תוהה לגבי הפליאה שעולה מכך שהאש של המלאכים אכלה ו"השחיתה הכל" (כלומר, אכלו הכל עד הסוף ללא שאריות), ואיך דבר כזה גורם לנחת רוח לאברהם. התשובה היא שהאוכל עצמו הפך לאש, ופעולת האכילה שלהם הייתה כולה המשכת חסדים ונתינה ("אש דת") שהתאימה בדיוק למידתו של אברהם, ולכן הסבה לו שמחה גדולה.
למה שמלאכים יאכלו אם אין להם שום צורך בתיקון? בני אדם אוכלים כדי לבצע תהליך של "בירור" (הוצאת ניצוצות הקדושה מתוך הקליפה והרע) ולתקן את "הרצון לקבל" דרך התגברות, אך למלאכים אין יצר רע, אין להם בחירה חופשית והם לא זקוקים לשום תיקון. השאלה נענית בכך שאכילת המלאכים אינה נועדה לבירור כמו בעולם הגשמי (עולם העשייה), אלא היא קבלה של שפע ממדרגה עליונה יותר (עולם הבריאה שכולו חסד), וכל כולה מבוססת על השפעה בלבד.
להלן מילון ערכים
אכילה (ברוחניות): פעולה המייצגת בירור והתגברות על "הרצון לקבל". עבור בני אדם, זהו תהליך של הפרדת הטוב (הקדושה) מהפסולת (הקליפה) על מנת ליצור קשר עם הבורא.
אש אוכלה אש: צורת ה"אכילה" הייחודית של המלאכים (ושל נשמות הצדיקים בעולם העליון). זוהי צריכה רוחנית שלמה ללא שאריות, שמהותה נתינה, המשכת חסדים והשפעה בלבד, בניגוד לקבלה אנוכית.
בירור / מסך דחיריק: עבודה רוחנית של הסרת ה"קליפה" (פסולת) והגברת החסדים, המאפשרת לאדם לתקן את אכילתו ולהתקרב לבורא. פעולה זו קיימת רק בעולם העשייה אצל בני אדם, אך אינה קיימת אצל מלאכים.
לחם אבירים / מן: מזונם הרוחני של המלאכים ושל בני ישראל במדבר, המקביל גם למזונן של הנשמות בעולם העליון. זהו לחם שנבלע לחלוטין באיברים ללא יצירת פסולת, ולכן אין בו צורך בעבודת "בירורים".
מלאכים: כוחות רוחניים שאינם ישויות מכונפות אלא כוחות נפש וכוחות גוף אלוקיים הקיימים בתוך כל אדם. אין להם בחירה חופשית או יצר רע הדורש תיקון.
שמות המלאכים: מייצגים את כוחות הנפש הספציפיים באדם – מיכאל מסמל את כוח החסד, גבריאל את כוח הגבורה, ורפאל את כוח הריפוי הטבעי.
אוויר (צמצום ב'): מצב של צמצום ו"קטנות" רוחנית המאופיין בשליטה של תכונת החסדים. המלאכים שהתגלו לאברהם "התלבשו בציור של אוויר" כדי שיוכלו להיראות בעולם הזה.
רפ"ח ניצוצים: ניצוצות של קדושה שהאדם מתקן ומוציא מתוך המזון הגשמי על ידי אכילת אוכל כשר, כוונה טהורה ואכילה מתונה.
רצון לקבל (בחינה ד'): תכונתו של הגוף האנושי המהווה את מקום הצמצום והגבול, וזקוקה לתיקון באמצעות בירור. למלאכים אין את הבחינה הזו, ולכן הם עוסקים בהשפעה בלבד.
אברהם אבינו / סוד החסד: אברהם מייצג את מידת החסד. המלאכים שאכלו אצלו התאימו את עצמם למידתו ואכלו דרך "אש דת" המייצגת נתינה וחסד, ובכך עשו לו נחת רוח.
עולם הבריאה ועולם היצירה: המקור של תכונת המלאכים הוא מעולם היצירה, אך צורת הקבלה וה"אכילה" שלהם מתאימה לעולם הבריאה, עולם שכולו חסד ובו אין צורך בבירורים.
למה היה עניין של אכילה בטהרה אצל אברהם?
המקורות אכן מעלים את השאלה מדוע היה עניין של אכילה בטהרה אצל אברהם אבינו, אשר נהג להטביל את אורחיו כדי שיאכלו בטהרה. עם זאת, המקורות אינם מספקים את התשובה לשאלה זו.
השאלה מוצגת כהקדמה לקטע הבא בזוהר (אות ק"ד), והרב המעביר את השיעור מציין כי ההסבר והבירור לעניין זה נשארים פתוחים ויילמדו בהמשך השבוע.
(כפי שציינתי קודם לכן בדיון שלנו, זוהי אחת מהשאלות המהותיות העולות מהטקסט שנותרו להמשך, ולכן אין לה פירוט בטקסט הנוכחי).
למה הכוונה ב"השחיתו הכל" באכילת המלאכים?
הביטוי "השחיתו הכל" בהקשר של אכילת המלאכים מתייחס לכך שהם אכלו את כל האוכל שהוגש להם עד תומו, ללא שום שארית או פסולת.
על פי המקורות, למושג זה יש מספר משמעויות רוחניות ומעשיות:
אכילה מוחלטת וללא פירורים: בניגוד לבני אדם שלרוב משאירים בצלחת שאריות, פירורים או קליפות מתוך נימוס או הרגל, המלאכים "השחיתו" את המאכל בכך שסיימו הכל עד הסוף ולא השאירו ממנו דבר.
הפיכת האוכל לאש: מכיוון שמהותם של המלאכים מתוארת כ"אש אוכלה אש", ברגע שהם אכלו, המאכל עצמו הפך לאש. כך, האש שלהם למעשה "אכלה והשחיתה הכל" לחלוטין.
היעדר "בירור" ופסולת: בעוד שאכילה אנושית דורשת הוצאת פסולת ובירור של הטוב מתוך הרע, למלאכים אין כל "רצון לקבל" אנוכי. לכן, האכילה שלהם לא יצרה שום פסולת שאותה היו צריכים להשאיר בחוץ, אלא הייתה צריכה מוחלטת של השפע המשולה לאכילת המן ("לחם אבירים") שנבלע כולו.
יצירת "נחת רוח" לאברהם: המקורות מעלים את התמיהה כיצד "השחתה" של האוכל יכולה לשמח את אברהם אבינו. התשובה היא שאותה אכילה מוחלטת המסומלת על ידי אש שורפת העולה מעלה, מבטאת פעולה טהורה של חסד ונתינה ("אש דת") ללא שום קבלה אנוכית. צורת אכילה זו תאמה במדויק ל"סוד החסד" – מידתו של אברהם אבינו – ולכן צורת האכילה הזו הסבה לו נחת רוח גדולה.
איך אכילת המן במדבר קשורה לאש אוכלה אש?
הקשר בין אכילת המן במדבר למושג "אש אוכלה אש" (המתאר את אכילת המלאכים ונשמות הצדיקים בעולם העליון) נובע מכך ששני סוגי האכילה חולקים את אותה מהות רוחנית טהורה של חסד והשפעה, ללא כל צורך בהפרדת פסולת.
על פי המקורות, המן שאכלו בני ישראל במדבר מוגדר כ"לחם אבירים" – כלומר, הלחם שאותו אוכלים המלאכים. אכילת המן מקבילה לאכילת המלאכים משום שהיא הייתה אכילה של חסדים והשפעה בלבד, ללא המרכיב האנוכי של "הרצון לקבל".
בניגוד לאכילה גשמית רגילה של בני אדם, אשר דורשת תהליך רוחני ופיזי של "בירור" (הפרדת הטוב והקדושה מתוך הפסולת והקליפה באמצעות "מסך דחיריק"), המן נבלע כולו באיברים ולא ייצר שום פסולת, ולכן לא הצריך עבודת בירורים. באופן זה, כאשר בני ישראל אכלו את המן במדבר, הם אכלו כמו המלאכים ("אש אוכלה אש") – מתוך קבלה של שפע שכולו נתינה טהורה וחסד, ללא שום בירור או שארית.
למה אברהם הטביל את האורחים שלו לפני האכילה?
כפי שציינו קודם לכן בדיוננו, המקורות המצורפים אינם מספקים את התשובה לשאלה מדוע אברהם הטביל את אורחיו לפני האכילה.
הקטע אכן מזכיר שאברהם היה מטביל את כולם כדי שיאכלו בטהרה, אך ההסבר והמשמעות שעומדים מאחורי פעולה זו אינם מפורטים בטקסט הנוכחי. הנושא מוצג רק כהקדמה לקטע הבא בזוהר (אות ק"ד), והרב שמעביר את השיעור מציין כי נושא זה הוא "עניין נוסף" שיישאר ללמידה ובירור "להמשך השבוע".
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה