🎺 סיכום שיעור מס' 8 – י'ג מידות הרחמים
סיכום שיעור 8 סוד 'ג מידות הנמתקות על ידי בעלי יבבה כנגד ח׳ מידות ראשונות, ובעלי יללה כנגד ה׳ מידות שניות 31.8.26
🌟 הקדמה – שיתוף מידת הרחמים בדין
בשיעור הקודם למדנו על העיקרון של שיתוף מידת הרחמים בדין ועל שתי הפעולות הנעשות על ידו.
מידת הדין פועלת בכל מקום שבו קיים חיסרון. אין זה משנה איזה סוג של חיסרון הוא. כאשר הרצון מגיע למקום שבו מורגש החיסרון, מתגלה שם הדין.
פעולת הדין מחלקת את המדרגה לשניים:
🔹 כוחות שאין בהם חיסרון.
🔹 כוחות שיש בהם חיסרון.
החלוקה הזאת היא היסוד להבנת כל מהלך השיתוף של מידת הרחמים בדין, ובהמשך להבנת המבנה של פרצוף אריך אנפין, י״ג תיקוני דיקנא, קולות השופר וי״ג מידות הרחמים.
👑 שתי הרשימות – התלבשות ועביות
בכל מדרגה נשארות שתי רשימות. הרב מסביר זאת החל מהפרצוף הראשון שלאחר גלגלתא – פרצוף ע״ב.
הרשימו העליונה היא:
🔹 ד׳ דהתלבשות – מפני שיש בה זיכרון מן האור שהתלבש בקומה הראשונה, בגלגלתא, שבה התלבש אור הכתר.
ולצידה נשארת:
🔹 ג׳ דעביות.
בחינה ד׳ דעביות, לאחר שקיבלה את סיפוקה, אינה חוזרת אלא מתמעטת ונעלמת, ונשארת עביות דבחינה ג׳.
מקורן של שתי הרשימות הוא בשני מקומות בפרצוף העליון:
🔹 הרשימו של ההתלבשות – מקורה בראש של גלגלתא.
🔹 הרשימו של העביות – מקורה מטבור של גלגלתא.
הראש והטבור של העליון הם המשפיעים אל ראשו של התחתון.
לכן בפרצוף ע״ב נמצאים בשורשו: ג׳ דהתלבשות וג׳ דעביות.
🌟 אריך אנפין כהעתקה של פרצוף ע״ב
פרצוף ע״ב הוא פרצוף החכמה. כנגדו בעולם האצילות נמצא פרצוף אריך אנפין, שגם הוא בחינת חכמה.
הרב מסביר:
🔹 אריך – מלשון אורך, כנגד חכמה.
🔹 אנפין – פנים, כמו שנאמר: חכמת אדם תאיר פניו.
לכן אריך אנפין הוא בחינת חכמה.
באריך אנפין מופיעות שתי התכונות שהיו בפרצוף ע״ב:
🔹 בחינת ההתלבשות נקראת גלגלתא.
🔹 בחינת העביות נקראת מוחא סתימאה.
מוחא סתימאה נקרא כך משום שעביות היא בחינת חיסרון.
אם כן, יש כאן העתקה של שתי הרשימות שהיו בע״ב אל המבנה של אריך אנפין.
🔄 החידוש באריך אנפין – הוא בא לאחר שיתוף מידת הרחמים בדין
כאן נמצא ההבדל הגדול בין פרצופי אדם קדמון לבין אריך אנפין.
פרצופי אדם קדמון היו לפני פעולת השיתוף של מידת הרחמים בדין. לעומת זאת, אריך אנפין בא לאחר השיתוף.
הרב מסביר שבזמן השבירה נוצר שיתוף בין הכוחות. כוחות ס״ג ירדו והתחברו עם בחינה ד׳. מאותו זמן ואילך כל מה שנבנה לאחר השיתוף כבר נבנה באופן של שיתוף מידת הרחמים בדין.
לכן גם שתי התכונות שבאריך אנפין – גלגלתא ומוחא סתימאה – פועלות כבר תחת חוק השיתוף. אבל פעולת השיתוף בכל אחת מהן אינה זהה.
🧠 גלגלתא ומוחא דאווירא
גלגלתא מרמזת על תכונת ההשפעה הטהורה.
התלבשות היא בחינה של השפעה ממטה למעלה, ולכן היא קשורה לתכונת הבינה.
בבינה עצמה יש שתי בחינות:
🔹 ג״ר דבינה – השפעה טהורה, בחינת חפץ חסד.
🔹 ז״ת דבינה – בחינה שיש בה צורך בקבלת חכמה.
שיתוף מידת הרחמים בדין גורם לכך שגם בחינת ההתלבשות שבאריך אנפין מתחלקת לשניים:
🔹 גלגלתא – כנגד ג״ר דבינה.
🔹 מוחא דאווירא – כנגד ז״ת דבינה.
זהו חידוש שלא היה בפרצופי אדם קדמון. שם היו רק בחינות ההתלבשות והעביות, ואילו כאן, בעקבות השיתוף, גם ההתלבשות עצמה מתחלקת.
💡 ההבדל בין אור לאוויר
הרב מסביר את השם מוחא דאווירא באמצעות ההבדל בין המילים: אור ו־אוויר.
אור מרמז על מצב של גדלות.
באוויר נמצאת האות י׳, שהיא בחינת נקודת דין והגבלה.
כלומר:
🔹 אור – בלי נקודת ההגבלה.
🔹 אוויר – אור שבתוכו נכנסה נקודת דין והגבלה.
לכן גלגלתא היא בחינת השפעה טהורה, ואילו מוחא דאווירא הוא כבר מקום שבו פעלה נקודת ההגבלה.
המלכות עלתה למקום שבין ג״ר דבינה לז״ת דבינה – בין גלגלתא למוחא דאווירא.
לכן מוחא דאווירא הוא בחינת מוח, אבל מוח שכבר נמצאת בו פעולת ההגבלה.
🧠 מוחא סתימאה והיציאה מן הראש
גם מוחא סתימאה מקבל את פעולת השיתוף. אולם כאן ההבדל גדול יותר.
גלגלתא ומוחא דאווירא קשורים לבחינת ההתלבשות, שהיא השפעה ממטה למעלה. לכן הם נשארים בראש ואינם יורדים לגוף.
אבל מוחא סתימאה קשור לעביות, כלומר לחיסרון.
כאשר השיתוף פועל בבחינת העביות, חלק ממנה יוצא מחוץ לראש, אל הגוף ואל החיצוניות של הראש.
היציאה הזאת לחוץ היא השורש ל:
🧔 י״ג תיקוני דיקנא
שערות הדיקנא הן אותן בחינות שיצאו מן הראש אל החיצוניות.
🔺 מה נשאר בראש ומה יוצא לחוץ?
הרב מסביר את החלוקה:
🔹 בחינות גלגלתא ועיניים נשארות בראש. הן אינן יוצאות לחוץ, מפני שעליהן אין אותו צמצום.
לעומתן:
🔹 אח״פ – אוזן, חוטם, פה יוצאים לחוץ.
במוחא סתימאה הבחינות היוצאות הן:
🔹 בינה
🔹 זעיר אנפין
🔹 מלכות
היציאה של שלוש הבחינות הללו אל החיצוניות, אל מקום שערות הדיקנא, יוצרת שלושה סוגים של מיעוטים.
😢 שלושת סוגי המיעוטים
🛡️ א. בעלי תריסין – כנגד בינה
הבחינה הראשונה היא: בעלי תריסין.
תריס הוא כמו מחסום או מגן.
הבינה, מצד טבעה, היא בחינת השפעה. היא מסוגלת לומר: איני רוצה לקבל. לכן היא עושה מעין "תריס" על אי־הקבלה.
בחינה זו היא כנגד:
🔹 בינה
🔹 אוזן
מכיוון שהבינה היא מלכתחילה קרובה לתכונת ההשפעה, היא כמעט אינה זקוקה לתיקון.
😭 ב. בעלי יבבה – כנגד זעיר אנפין
הבחינה השנייה היא: בעלי יבבה.
היא כנגד:
🔹 זעיר אנפין
🔹 חוטם
כאן כבר יש צורך בהארת חכמה, ולכן החיסרון מורגש יותר מאשר בבינה.
היבבה מבטאת חיסרון וצער, אבל עדיין לא את עומק הדין הקיים במלכות. בחינה זו זקוקה לתיקון משמעותי.
😭💔 ג. בעלי יללה – כנגד המלכות
הבחינה השלישית היא: בעלי יללה.
היא כנגד:
🔹 מלכות
🔹 פה
כאן נמצא החיסרון הגדול ביותר.
המלכות היא מקום ההשתוקקות, ולכן שם מתגלה עיקר הדין.
הרב מתאר את היללה כבכי שבו האדם מוציא כוחות רבים החוצה. זהו ביטוי של חיסרון עמוק וקשה יותר.
👑 מדוע י״ג תיקוני דיקנא נצרכים בעיקר לבעלי יבבה ובעלי יללה?
י״ג תיקוני דיקנא באים לתקן את הבחינות שיצאו מן הראש. אבל שלושת סוגי המיעוטים אינם שווים:
🔹 בעלי תריסין, הקשורים לבינה, כמעט אינם זקוקים לתיקון, מפני שבינה היא מלכתחילה תכונת השפעה.
🔹 בעלי יבבה, כנגד זעיר אנפין, זקוקים לתיקון.
🔹 בעלי יללה, כנגד המלכות, זקוקים לתיקון גדול עוד יותר, מפני ששם פועל עיקר הדין.
לכן עיקר פעולת י״ג תיקוני דיקנא היא כלפי: בעלי יבבה ובעלי יללה.
🎺 השופר כתיקון לבעלי יבבה ובעלי יללה
כאן הרב מחבר את כל המהלך למצוות השופר.
הגמרא דנה מהו הקול שיש להשמיע בשופר: האם מדובר בקול של יבבה או בקול של יללה. ומכיוון שיש ספק, אנו תוקעים באופן הכולל את שניהם.
הרב מקביל בין קולות השופר לבין שני סוגי החיסרון:
🔹 תרועה – כנגד בעלי יבבה.
🔹 שברים – כנגד בעלי יללה.
היבבה היא קול של התייפחות. היללה היא בכי קשה יותר, שבו האדם מוציא כוחות רבים יותר.
לכן קולות השופר אינם רק צורות שונות של קול, אלא הם כנגד שני סוגי הדינים והחסרונות הזקוקים לתיקון.
8️⃣ בעלי יבבה כנגד שמונת התיקונים הראשונים
החלק הראשון של התיקון, כנגד בעלי יבבה וזעיר אנפין, קשור לשמונה התיקונים הראשונים של י״ג תיקוני דיקנא.
הרב מסביר שעיקר התיקון מתחיל במידות הראשונות: א־ל, רחום, וחנון, ארך אפיים, ורב חסד, ואמת… והמזל העליון הוא בחינת ההתכללות של התיקונים הראשונים.
מכיוון שבעלי יבבה קשורים לזעיר אנפין, הם זקוקים לתיקון הקשור לבחינות הראשונות של י״ג תיקוני הדיקנא.
5️⃣ בעלי יללה כנגד חמש המידות האחרונות
בעלי יללה קשורים למלכות ולדינים הקשים יותר.
לכן תיקונם קשור לחמשת התיקונים האחרונים. תיקונים אלה עוסקים בבחינה שבה הדין קשה ועמוק יותר.
התיקון מסתיים במזל התחתון, הנקרא: ונקה.
הרב קושר זאת לרעיון של ניקוי הדין הקשה של היללה.
אם כן, יש קשר ישיר בין:
🔹 שמונת התיקונים הראשונים – לתיקון בעלי יבבה.
🔹 חמשת התיקונים האחרונים – לתיקון בעלי יללה.
כך מתחלקים י״ג תיקוני הדיקנא בהתאם לעומק החיסרון והדין.
🧔 י״ג תיקוני דיקנא – החיצוניות של העליון
הרב מדגיש עיקרון חשוב: העליון משפיע לתחתון מן החיצוניות שלו.
כדי להבין זאת הוא נותן משל של רב ותלמיד:
הרב, כאשר הוא חושב, נמצא בעומק הבנה שהתלמיד עדיין אינו מסוגל להשיג.
לכן הרב אינו יכול להשפיע לתלמיד את מחשבתו הפנימית כפי שהיא. במקום זאת הוא משפיע באמצעות:
🔹 דיבור
🔹 משלים
🔹 פעולות
🔹 דוגמה אישית
🔹 הצורה שבה הוא מקיים תורה ומצוות
כל אלה הם בחינת החיצוניות של העליון.
כך גם בעולם הרוחני: העליון אינו משפיע לתחתון מן המקום שהתחתון עדיין אינו יכול להכיל, אלא הוא משפיע אליו דרך החיצוניות.
י״ג תיקוני דיקנא הם בחינה זו של חיצוניות העליון היוצאת כלפי התחתון כדי לאפשר לו לקבל.
🌟 י״ג מידות הרחמים – כיצד הבורא מתגלה כלפינו
הרב מדגיש שהבורא מצד עצמו אינו משתנה, כמו שנאמר: "אני ה׳ לא שניתי".
מצד הבורא אין ריבוי של שינויים – הבורא הוא אור פשוט.
ההבדלים שאנו חשים – רחום, חנון, ארך אפיים וכדומה – אינם שינוי בבורא עצמו, אלא הם האופן שבו האור מתגלה כלפינו, לפי הכלים שלנו.
כלומר, השינויים הם מצד המקבלים. לפי ההרגשה והכלים שלנו אנו חווים את ההנהגה באופנים שונים.
לכן י״ג מידות הרחמים הן האופן שבו האדם מסוגל להרגיש ולתפוס את ההנהגה.
👑 המלכות היא מקום ההרגשה
בסיום השיעור הרב מדגיש נקודה מרכזית: המלכות היא מקום ההרגשה.
כאשר מלכות עשתה את הצמצום, הצמצום פעל על מקום ההרגשה.
הרב מגדיר זאת בצורה פשוטה:
🔹 ההרגשה היא המלכות.
🔹 הלב הוא מקום ההרגשה.
הלב:
❤️ מרגיש
👂 שומע
👁️ רואה
😊 שמח
😢 עצוב
כל מקום של הרגשה שייך לבחינת המלכות. לכן המלכות היא הכלי האמיתי שבו האדם חווה את המציאות.
🔄 מתי הצמצום פועל ומתי הוא מתבטל?
הרב מסביר שהצמצום קשור להרגשת האדם כלפי ההשגחה.
כאשר ההרגשה של האדם כלפי השגחת הבורא אינה טובה, האדם נמצא תחת פעולת הצמצום.
כאשר האדם משנה את הרגשתו כלפי ההשגחה, ומגיע להרגשה טובה ביחס אליה – הוא מבטל את הצמצום.
כלומר, פעולת התיקון אינה שינוי בבורא, אלא שינוי במקום שבו האדם מקבל ומרגיש את ההנהגה.
מקום ההרגשה הוא המלכות, ולכן תיקון המלכות הוא תיקון ההרגשה.
💎 עניין הקישוט – להשתוות אל העליון
הרב מחבר לכך את עניין הקישוט.
במחשבת הבריאה, המלכות ביקשה לקשט את עצמה כדי להגיע ליתר דבקות.
הביטוי של אותו קישוט בחיינו הוא:
🔹 הידור מצווה
🔹 קיום המצוות בנוי
🔹 רצון לעשות את המצווה באופן של קישוט והידור
הרב מדגיש שהקב״ה אינו רוצה את האדם רק במצב של צמצום, בכי ודין.
הדרך היא גם דרך של:
🌸 טוב
✨ חיוב
🌊 שפע
🕊️ ברכה
הקישוט הוא פעולה שבה התחתון פועל כדי להשתוות לתכונת העליון. זהו יסוד קיום המצוות כאשר הן נעשות לשמה.
🎯 על מה פועל הקישוט?
הרב שואל: על איזו בחינה פועל הקישוט?
הוא אינו פועל על תשע הספירות הראשונות – כתר, חכמה, בינה ושאר הבחינות שעניינן השפעה.
הקישוט פועל על:
👑 המלכות – כלומר, על מקום ההרגשה.
כאשר האדם מתקן את ההרגשה שלו כלפי ההשגחה, הוא מתקן את מקום הצמצום.
לכן פעולת הקישוט והמצוות אינה רק פעולה חיצונית, אלא פעולה שמטרתה להביא את המלכות – את מקום ההרגשה – להשתוות אל העליון.
📚 משל הרצון ללמוד – דין ורחמים
בסיום הרב נותן משל המסביר מהו שיתוף מידת הרחמים בדין.
אדם רוצה ללמוד. יש לו רצון להבין. הוא רוצה, משתוקק ומבקש לדעת.
אבל אין לו ספרים. אין לו אותיות.
הרצון עצמו הוא בחינת דין. מדוע? מפני שהוא חיסרון. האדם רוצה להבין, אבל עדיין אינו מבין.
לעומת זאת, הספרים והאותיות, המאפשרים לאדם ללמוד ולהבין, הם בחינת מידת הרחמים.
האותיות נותנות צורה, כלי ואמצעי לרצון, ומאפשרות לחיסרון לצאת מן הכוח אל הפועל.
לכן:
🔹 הרצון להבין – דין.
🔹 האותיות והספרים המאפשרים את ההבנה – רחמים.
מידת הרחמים אינה מבטלת את הדין, אלא מתקנת אותו ומאפשרת לו לבוא לידי ביטוי מתוקן.
✨ האורות המקיפים
הרב מחבר את הדבר ללימוד תורה.
כאשר אדם רוצה להבין דבר שאינו מבין, עצם הרצון להבין מעורר אורות מקיפים.
האורות המקיפים הם אותם דברים שעדיין נמצאים מחוץ להשגתו של האדם. הוא עדיין אינו מבין אותם, ולכן הם מקיפים אותו.
אבל הרצון להבין מעורר תהליך של זיכוך. ולאט־לאט, על ידי הרצון והלימוד, האדם מזדכך.
מה שהיה קודם בבחינת אור מקיף, כלומר דבר שנמצא מחוץ להשגתו, יכול בהדרגה להיכנס אל הפנימיות.
כך האורות המקיפים הופכים להיות אורות פנימיים.
🌹 סיכום כללי
כל מהלך השיעור מחבר בין כמה נקודות יסוד:
1️⃣ הדין הוא מקום החיסרון והרצון.
2️⃣ שיתוף מידת הרחמים בדין יוצר אפשרות לתקן את החיסרון ולא רק להישאר בתוכו.
3️⃣ בעקבות השיתוף מתחלקות הבחינות באריך אנפין ונוצרים גלגלתא, מוחא דאווירא ומוחא סתימאה.
4️⃣ חלק מהבחינות יוצאות מן הראש אל החיצוניות ונעשות לשורש י״ג תיקוני דיקנא.
5️⃣ היציאה הזאת יוצרת שלושה סוגי חיסרון: בעלי תריסין, בעלי יבבה ובעלי יללה.
6️⃣ בעלי תריסין כמעט אינם זקוקים לתיקון, מפני שהם קשורים לבינה ולתכונת ההשפעה.
7️⃣ בעלי יבבה ובעלי יללה זקוקים לעיקר התיקון.
8️⃣ התרועה מתקנת את בחינת היבבה, והשברים מתקנים את בחינת היללה.
9️⃣ י״ג תיקוני דיקנא מתחלקים לתיקון המתאים לשני סוגי הדינים הללו.
🔟 י״ג מידות הרחמים הן האופן שבו השפע והרחמים מגיעים אל התחתון בצורה המתאימה לכליו.
1️⃣1️⃣ העליון משפיע לתחתון מן החיצוניות שלו, כפי שרב מלמד תלמיד לפי יכולת התלמיד.
1️⃣2️⃣ מקום ההרגשה הוא המלכות, ועל מקום זה פועל הצמצום.
1️⃣3️⃣ תיקון ההרגשה כלפי ההשגחה הוא תיקון מקום המלכות.
1️⃣4️⃣ הרצון והחיסרון הם בחינת דין, והכלים המאפשרים למלא ולתקן את הרצון הם בחינת רחמים.
🌟 לכן יסוד השיעור הוא שמידת הרחמים אינה מבטלת את החיסרון, אלא נותנת לו דרך מתוקנת להתגלות, להתברר ולהתמלא.
כך גם בעבודת האדם: הרצון, החיסרון וההשתוקקות אינם בהכרח דבר שיש לבטל. התיקון הוא למצוא את ה"אותיות", את הכלים ואת הדרך הנכונה שבה החיסרון יכול לקבל תיקון – עד שהדין עצמו נמתק ונעשה כלי לגילוי הרחמים.
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה