.
שו'ת שיעור מס 11 -ביאור י'ג מידות הרחמים שהם כנגד י'ג תיקוני דיקנא מדוע מתיקון 'אל' כולם נמשכים מהלחי התחתון 3.9.26
השיעור עוסק בביאור הקבלי של י"ג מידות הרחמים המקבילות לתיקוני הדיקנא, תוך התמקדות בתפקידן כמקור לתוספת מוחין בעולם האצילות. מוסבר כי בעוד שורש עולם האצילות מצד עצמו הוא בחינת נפש בלבד, התיקונים מאפשרים להעלות ולתקן את הכלים השבורים ולהמשיך שפע של ברכה וגדלות. המחבר מקשר בין התהליכים הרוחניים הללו למבנה הפנים, ומבדיל בין הלחי העליון הסטטי המייצג שלמות, לבין הלחי התחתון שתנועתו מסמלת חסרון ותיקון. דרך המנגנון של ירידת הדינים ודיוקם, נוצר המעבר ממידת הדין למידת הרחמים, תהליך המשתקף גם בעבודת האדם בראש השנה. בסופו של דבר, היחיד שותף בתיקון המציאות על ידי הפיכת החסרונות למילוי רוחני המעניק חיות ותוספת לעולמות העליונים.
יום חמישי, 3 בספטמבר
כיצד תנועת הלחי התחתונה מסמלת את המעבר מדין לרחמים?
.תנועת הלחי התחתונה מסמלת את המעבר מדין לרחמים באמצעות כמה עקרונות קבליים המקשרים בין האנטומיה והתנועה הפיזית לבין המבנים הרוחניים:
ההבדל בין הלחי העליונה לתחתונה (סטטיות מול דינמיות):
הלחי העליונה מייצגת את מדרגות הכתר והחכמה (כנגד גולגלתא ומוחא דאוירא), ונמצאת במצב סטטי ויציב ללא תנועה. הסיבה לכך היא שחיסרון הוא הגורם לתנועה; במקום שבו יש שלמות מוחלטת והשפעה טהורה, אין תנועה ואין אחיזה למידת הדין.
הלחי התחתונה, לעומת זאת, מייצגת את מדרגות הבינה, זעיר אנפין ומלכות (הכלים שיצאו לחוץ – "אח"פ") המחוברות דרך גידים, בשר ואור. זהו מקום החיסרון והשינוי, שבו מתאפשרות תנועות של עליות וירידות.
השתרשות הדין במקור התנועה:
נקודת החיבור בין הלחי העליונה לתחתונה (באזור פתח האוזניים) מהווה את שורש כל התנועה.
בנקודה זו מתלבש התיקון הראשון המייצג את מידת הדין הקשה של צמצום א' (הנמשכת מ"בוצינא דקרדנותא", גבורה דעתיק ומוחא דסתימאה). דין גמור זה אינו יכול לקבל זיווג או תיקון ישיר בעולם האצילות, המייצג את מידת הרחמים הטהורה.
תהליך המיתוק והמעבר לרחמים:
כדי שהדין יוכל לפעול ולהיתקן באצילות, הוא מוכרח לעבור מיתוק במידת הרחמים. מיתוק זה נעשה על ידי י"ג תיקוני דיקנא (י"ג מידות הרחמים) המלובשים בלחי התחתונה ומאפשרים את תיקון הכלים השבורים.
תנועת הלחי התחתונה מבטאת את המעבר הזה הלכה למעשה: בקטנות המדרגות יורדות (מצב של חיסרון ודין, הדומה לאדם ישן שאינו נע), ואילו בגדלות המדרגות עולות (תנועה, דיבור של קדושה או עשייה המייצגים "תוספת מוחין" הממתיקה את הדין).
המעבר מדין לרחמים מתאפשר מכיוון שכל מידה ומידה שיש לתקן עוברת שני שלבים דינמיים בתנועתה: שלב של העדר (גילוי החיסרון) ושלב של מילוי (המשכת השפע וההטבה). דרך הפעלת י"ג המידות הללו (כמו בתפילות ובתקיעות שופר), הדין הראשוני נהפך לרחמים ומאפשר המשכת שפע של בני, חיי ומזוני.
✨ .נעמיק בתיקונים הספציפיים של י"ג המידות, ובאופן שבו כל אחת מהן עוברת את שלבי ה"העדר" וה"מילוי"?
מהם שלבי העדר והמילוי בכל מידה?
על פי המקורות, כל אחת מי"ג מידות הרחמים (כגון רחום, חנון, ארך אפיים וכו') חייבת לעבור תהליך דו-שלבי הכרחי של העדר ומילוי על מנת להגיע לתיקונה השלם:
שלב ..העדר (החיסרון):
שלב זה מייצג את גילוי החיסרון או הכלי הריק.
הוא נמשל ל**"ערב"** (כמו בפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד").
שלב זה הוא תנאי בל יעבור לתיקון: ללא חשיפה וגילוי מוקדם של החיסרון והצורך, לא ניתן להתחיל ולתקן את המידה ("אם אין את הגילוי של ..העדר איך אפשר לתקן אותה").
שלב המילוי:
שלב זה מייצג את מילוי החיסרון שהתגלה על ידי המשכת האור, השפע וההטבה.
הוא נמשל ל**"בוקר"** המגיע לאחר הערב.
התכלית המשותפת: המעבר המחזורי של "ערב ובוקר" (העדר ומילוי) בכל אחת מהמידות נועד בסופו של דבר לתקן ולמתק את הבחינה הראשונה – שהיא הדין הגדול והשורשי (הנמשך מבוצינא דקרדנותא) המתגלה בתחילת השנה בראש השנה. על ידי מעבר שלבי זה בכל מידה, הדין הסטטי והקשה נהפך לרחמים ומאפשר להמשיך מוחין ושפע של ברכה לעולם.
🍁 מעניין לבחון כיצד מחזוריות זו של חיסרון ומילוי באה לידי ביטוי במעבר שבין תפילות הדין והצמצום של ראש השנה לבין השמחה והשפע הפיזי של חג הסוכות. נרצה להעמיק בחיבור הזה?
היום • 0:51
איך מחברים בין הדין של ראש השנה לשמחת סוכות?
.החיבור בין הדין של ראש השנה לשמחת סוכות מבוסס על תהליך רוחני של תיקון הכלים ומעבר הדרגתי מקטנות (דין וחיסרון) לגדלות (שפע ורחמים):
ראש השנה – גילוי הדין הראשוני והחיסרון:
ראש השנה מחזיר אותנו למציאות הבסיסית והראשונית של עולם האצילות, המכונה בחינת "נפש".
במצב זה, הכל נמצא בכוח בלבד ומתגלה הבחינה הראשונה שהיא מידת הדין הגדול והקשה (הנמשך מצמצום א' ומ"בוצינא דקרדנותא").
גילוי הדין והחיסרון הזה (בחינת "העדר") הוא הכרחי, ש.. ללא חשיפת החיסרון לא ניתן להתחיל בתהליך התיקון.
עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים – מיתוק הדינים והכשרת הכלים:
על ידי תקיעת השופר בראש השנה (המעוררת את י"ג מידות הרחמים) ועשרת ימי תשובה, אנחנו מתקנים ומעלים את הכלים השבורים חזרה למדרגתם (סוד התשובה).
כדי לזכות בגילוי השפע והברכה (הנקראים "תוספת מוחין"), יש לתקן את כל עשר הספירות בשלמותן.
עבודה זו מגיעה לשיאה ביום הכיפורים, שבו מגיעים למצב של השפעה טהורה ללא רצון לקבל עצמי כלל, כפי שמסמלים חמשת העינויים.
חג הסוכות – המשכת השפע והשמחה בפועל:
לאחר שהכלים עברו מיתוק והכנה, מגיע השלב שבו ניתן לקבל בפועל את האור וההטבה.
מכיוון שהקבלה צריכה להיעשות באופן ממוזג כדי שלא לפגום בכלים, האורות מתגלים בשבעת ימי חג הסוכות שבהם נאמר "והיית אך שמח" (כאשר המילה "אך" מסמלת מיעוט ומיזוג נצרך המאפשר את קבלת השפע בבטחה).
בכך, שמחת סוכות היא למעשה ההוצאה אל הפועל והגילוי המעשי של אותה ברכה ותוספת מוחין שנזרעו ותוקנו מתוך דיני ראש השנה.
🕊️ .נתמקד בתפקידו הייחודי של יום הכיפורים ובאופן שבו חמשת העינויים מסייעים להשגת השפעה טהורה לפי השיעור?
איך חמשת העינויים קשורים להשפעה?
חמשת העינויים של יום הכיפורים קשורים קשר הדוק למידת ההשפעה, מכיוון שהם מייצגים את ביטולו המוחלט של הרצון לקבל לעצמנו והגעה למצב של השפעה טהורה ומלאה.
במסגרת תהליך התיקון הרוחני, החיבור להשפעה דרך העינויים מתבצע בכמה שלבים:
הגעה לגדלות הספירות: כדי להמשיך את המוחין והשפע (הגדלות), יש לתקן תחילה את כל עשר הספירות בשלמותן. שיאו של תיקון זה מתרחש ביום הכיפורים.
ביטול הרצון לקבל הגשמי: יום הכיפורים הוא מצב רוחני שבו שולט המצב של "רק להשפיע את האור לגמרי", ללא שום עירוב של רצון לקבל עצמי. חמשת העינויים הפיזיים הם הכלי שמאפשר זאת בפועל – על ידי הימנעות מקבלה ומהנאה גשמית, האדם מיישר קו עם התדר הרוחני של השפעה בלבד.
הכשרת הכלים לקבלת האור: ההגעה לשלמות ההשפעה הטהורה ביום הכיפורים (המתאפשרת בזכות העינויים) היא תנאי הכרחי. רק לאחר שהכלים מזדככים לחלוטין מן הרצון לקבל האנוכי, ניתן לעבור לשלב הבא בחג הסוכות, שבו כבר מקבלים את האור בפועל – אך באופן ממוזג ומדוד שאינו מס.. את הכלים ("אך שמח").
🍋 נבחן מקרוב כיצד השמחה והשפע הפיזי של חג הסוכות מתחברים למיעוט ומסך, ומדוע קבלת האור צריכה להיות ממוזגת ("אך שמח") כדי שלא לשבור את הכלים שזה עתה תיקנו ביום הכיפורים?
מדוע קבלת השפע בסוכות חייבת להיות ממוזגת?
.
קבלת השפע בחג הסוכות חייבת להיות ממוזגת ומבוקרת מכמה סיבות עיקריות, המבוססות על המעבר הרוחני מביטול לקבלה:
המעבר מהשפעה מוחלטת לקבלה בפועל: ביום הכיפורים מגיעים לתיקון שלם של כל עשר הספירות מבחינת הגדלות שלהן. תיקון זה נעשה במצב של השפעה טהורה לחלוטין וללא שום רצון לקבל עצמי, כפי שמסמלים חמשת העינויים. אולם, תכלית התהליך אינה להישאר בביטול גמור, אלא להגיע למצב שבו ניתן לקבל בפועל את האור וההטבה. כאשר עוברים לשלב הקבלה בחג הסוכות, היא אינה יכולה להיעשות בבת אחת ובצורה בלתי מוגבלת, אלא חייבת להתבצע באופן ממוזג וממותק.
עקרון המיעוט והצמצום ("אך שמח" ושבעה ימים):
שבעה ימי סוכות מול עשר: בעוד שבימי הרחמים והתשובה מתקנים את כל עשר הספירות (שלמות המדרגה), חג הסוכות נמשך שבעה ימים בלבד. המספר שבע מבטא כאן מיעוט וצמצום ביחס לשלמות של עשר. מיעוט זה נועד למזג את האור כדי שלא יציף את הכלים.
סוד ה"אך": התורה מצווה בחג הסוכות "והיית אך שמח". המילה "אך" בלשון המקרא באה למיעוט וצמצום. הגבלה זו מלמדת כי השמחה והמשכת השפע בסוכות צריכות להיות מדודות וממוזגות כדי שיוכלו להתלבש בבטחה בכלים.
מניעת שבירת הכלים: מקור כל השפע והתוספת המגיעים בגדלות הוא תיקון הכלים השבורים שנפלו. שבירת הכלים המקורית התרחשה כאשר הכלים ניסו לקבל אור גדול מדי ללא מסכים מתאימים לרצון לקבל. ל.., כדי שהאור הגדול ("תוספת המוחין") לא יחזור וישבור את הכלים שזה עתה נבנו ותוקנו, הוא מוכרח להתגלות באופן ממוזג וממותק באמצעות הגבולות והצמצומים של חג הסוכות.
כיצד שבעת ימי סוכות מהווים מיעוט לעומת העשר?
.ההבדל בין עשרת ימי התשובה לשבעת ימי חג הסוכות מייצג את המעבר מתיקון הכלים השלם לבין קבלת השפע בפועל באופן ממוזג ומבוקר:
שלמות עשר הספירות (עשרת ימי תשובה): תהליך תיקון הגדלות דורש תמיד עבודה על פני כל עשר הספירות בשלמותן. תיקון שלם זה מתבצע במהלך עשרת ימי תשובה ועד לשיאו ביום הכיפורים, שבו מגיעים למצב של השפעה טהורה ומלאה ללא רצון לקבל עצמי (המתבטא דרך חמשת העינויים).
מיעוט וצמצום בקבלה (שבעת ימי סוכות): לאחר שהכלים תוקנו בשלמותם, מגיע חג הסוכות שבו מתחילים לקבל את השפע והאור בפועל. אולם, כדי שהאור הגדול ("תוספת המוחין") לא יציף וישבור את הכלים שזה עתה נבנו, קבלת האור חייבת להיות מוגבלת וממוזגת. משום כך, החג נמשך שבעה ימים בלבד – מספר המבטא מיעוט וצמצום מודע ביחס לשלמות של עשר.
סוד ה"אך" שמסמל מיעוט: הצמצום של שבעת הימים מבוטא בציווי המקראי לחג הסוכות: "והיית אך שמח". המילה "אך" בלשון המקרא באה תמיד לציין מיעוט והגבלה. המעבר מעשר (שלמות) לשבע (מיעוט) משמש למעשה כ"מסך" ממתן, המאפשר להמשיך ולקבל את ברכת ה"תוספת" הגדולה של השנה החדשה בצורה בטוחה וממותקת.
🍋 .נפרט יותר על המעבר מהשפעה טהורה ביום הכיפורים (שבו אין רצון לקבל עצמי) אל הקבלה המעשית הממותקת בסוכות?
כיצד יום הכיפורים מהווה השפעה טהורה?
.
יום הכיפורים מייצג את המצב המזוכך ביותר של השפעה מוחלטת וטהורה בתהליך הרוחני השנתי, והוא מתבטא בכמה היבטים מרכזיים:
ביטול מוחלט של הרצון לקבל עצמי: יום הכיפורים הוא מצב שבו המערכת הרוחנית כולה מכוונת "רק להשפיע את האור לגמרי". ביום זה, האדם מגיע למדרגה שבה אין שום אחיזה או מעורבות של הרצון לקבל לטובת עצמו.
תפקידם של חמשת העינויים: ההשפעה הטהורה הזו אינה נשארת כרעיון מופשט, אלא מתורגמת למעשה דרך חמשת העינויים הפיזיים (הימנעות מאכילה, שתייה ועוד). על ידי השבתת מערכות הקבלה הגשמיות, האדם מנתק את עצמו מהעיסוק בקבלה עצמית ומיישר קו עם התדר הטהור של השפעה.
שלמות תיקון עשר הספירות: ההגעה למצב של השפעה טהורה ביום הכיפורים מהווה את התיקון והשלמות של כל עשר הספירות מבחינת הגדלות שלהן. זיכוך זה של הכלים הוא שמכשיר אותם ומאפשר לאחר מ.., בחג הסוכות, לקבל את האור והברכה הגדולה בפועל בצורה בטוחה וממוזגת.
🍯 .נרחיב על האופן שבו תקיעת השופר בראש השנה מתחילה את המסלול שמכשיר את הכלים להגיע להשפעה הטהורה הזו של יום הכיפורים?
כיצד תקיעת השופר מתחילה את המסלול?
.תקיעת השופר בראש השנה מהווה את נקודת הזינוק והמעורר הראשון של המסלול הרוחני כולו. היא עושה זאת דרך כמה שלבים ועקרונות קבליים המבוארים בשיעור:
עירור י"ג מידות הרחמים מתוך נקודת הצמצום: בראש השנה אנו חוזרים אל נקודת ההתחלה הבסיסית ביותר – בחינת הנפש של עולם האצילות. במצב זה, הכל נמצא בכוח בלבד, ומתגלה הדין הגדול והקשה המזוהה עם הבחינה הראשונה (צמצום א'). תקיעת השופר היא הפעולה הראשונה המעוררת ומפעילה את המהלך של י"ג מידות הרחמים (י"ג תיקוני דיקנא) בתוך מציאות הדין הזו, במטרה להתחיל ולמתק אותה.
איסוף והשבת הכלים השבורים (מהות ה"תשובה"): תפקידן של י"ג המידות, המופעלות על ידי השופר, הוא לאסוף ולתקן את המידות והכלים שנשברו והתפזרו בעקבות השבירה המקורית. דרך תקיעת השופר ועשרת ימי תשובה, אנו לוקחים את הכלים השבורים הללו ומשיבים אותם למדרגתם. בקבלה, התשובה איננה רק בקשת סליחה מילולית, אלא עבודה מבנית של השבת הכלים ותיקונם כדי שיוכלו לשוב ולקבל אור.
סלילת הדרך להפיכת הדין לרחמים והמשכת ה"תוספת": בסיסו של עולם האצילות מצד עצמו הוא דל וזך – אור הנפש בלבד. כדי להמשיך ברכה, שפע ו"תוספת מוחין" (אורות גבוהים של רוח, נשמה וחיה), אנו זקוקים לכלים מתוקנים. תקיעת השופר מתחילה את תהליך המהפך של הדין לרחמים. התיקון הראשוני הזה, המתחיל בשופר וממשיך בכל המצוות לאורך השנה, הופך את הדין לכלי קיבול המאפשר לזכות בסופו של דבר להטבה, לשמחה ולשפע הגדול המתגלים בהמשך בחג הסוכות.
👂 .נבחן כיצד התהליך שהשופר מעורר בראש השנה מתקשר אנטומית לתיקון הראשון של הדיקנא המתחיל ב"פתח האוזניים", המהווה את שורש התנועה של הלחי התחתונה?
איך י"ג המידות קשורות לפתח האוזניים?
.
קשר י"ג המידות לפתח האוזניים נעוץ בכך שפתח האוזניים מהווה את השורש האנטומי והרוחני של כל מערכת התנועה, החיסרון והדין בלחי התחתונה:
פתח האוזניים כשורש התנועה והחיסרון:
בעוד שהלחי העליונה מייצגת שלמות ויציבות סטטית ללא תנועה, הלחי התחתונה היא מקום השינויים, העליות והירידות, הדיבור והאכילה.
נקודת החיבור והמפרק המקשרים בין הלחי העליונה הקבועה ללחי התחתונה הניידת ממוקמת באזור פתח האוזניים. ל.., נקודה זו מהווה את השורש והגורם הראשון לכל התנועה של הלחי התחתונה.
החיבור הרוחני של הכלים שיצאו לחוץ (אח"פ):
החיבור בפתח האוזניים אינו נעשה על ידי עצם קבועה (שהייתה מונעת תנועה לחלוטין), אלא דרך גידים, בשר ועור/אור.
מבחינה קבלית, הגידים מייצגים את ספירת הבינה, הבשר מייצג את זעיר אנפין, והעור מייצג את המלכות. אלו הם הכלים שיצאו לחוץ (בחינת אח"פ – אוזן, חוטם, פה), אשר יורדים בזמן קטנות ועולים בזמן גדלות, ומאפשרים את כל תנועת המדרגות והמשכת התוספת.
התלבשות התיקון הראשון ושורש הדין:
בפתח האוזניים מתלבש התיקון הראשון של י"ג תיקוני דיקנא.
תיקון ראשון זה נושא עמו את שורש הדין הקשה של צמצום א' (המשתלשל מבוצינא דקרדנותא, גבורה דעתיק ומוחא דסתימאה). הדין הזה הוא כה קשה, עד שאינו יכול לקבל זיווג או תיקון ישיר בעולם האצילות (שהוא עולם הרחמים) ללא מיתוק מקדים.
פעולת י"ג המידות למיתוק הדין משורשו:
מכיוון שפתח האוזניים הוא נקודת ההתחלה של הלחי התחתונה ושורש הדין הבלתי-מתוקן, שם בדיוק מתחילה לפעול מערכת י"ג מידות הרחמים.
שאר י"ב המידות באות לתקן ולמתק את אותה בחינה ראשונה וקשה שהתלבשה בפתח האוזניים. באמצעות פעולת י"ג המידות המלובשות על הלחי התחתונה הניידת, הדין והחיסרון המקוריים שמתחילים בפתח האוזן עוברים מיתוק, ומאפשרים להמשיך מוחין, גדלות ושפע לעולם.
🌱 .נבדוק כיצד השערות (בחינת שערות הדיקנא) המשתלשלות מאזור פתח האוזן והלחיים מסמלות את הצמצום והמשכת השפע של החסדים?
..
.
השערות (שערות הדיקנא) המשתלשלות מאזור פתח האוזן והלחיים מסמלות את הצמצום והמשכת החסדים דרך כמה עקרונות מבניים עמוקים:
השערות כ"שיעורים" (גבולות וצמצום):
המילה "שערה" קשורה מבחינה קבלית למילה "שיעור" (גבול, מידה וצמצום). השערות מייצגות את ה"שיעורים" והמסכים שנותרו ממלכות של צמצום א' באריך אנפין.
האורות העליונים (אורות הכתר והחכמה) הם עצומים ואינסופיים, ול.. התחתונים אינם מסוגלים לקבלם ישירות ללא מסכים מתאימים. השערות פועלות כצינורות דקים המצמצמים ומחלקים את האור הגדול למנות מדודות ("שיעורים") המותאמות ליכולת הקיבול של הכלים.
צמיחה משורש הדין והחיסרון:
השערות צומחות ומשתלשלות דווקא מאזור פתח האוזניים והלחי התחתונה – המקום שבו מתגלים החיסרון, השינויים והתנועה, ושם מתלבש התיקון הראשון הנושא את שורש הדין הקשה של צמצום א' (המשתלשל מבוצינא דקרדנותא וגבורה דעתיק).
הדין הראשוני הזה הוא כה תקיף וקיצוני, עד שבמצבו המקורב לצמצום א' הוא אינו ראוי לקבל שום זיווג או חיבור לאור בעולם האצילות, שהוא עולם הרחמים.
המשכת חסדים ותוספת מוחין:
תפקידן של שערות הדיקנא (י"ג תיקוני דיקנא) המלובשות על הלחי התחתונה הוא למתק את הדין הקשה במידת הרחמים.
על ידי פעולת המיתוק הזו, השערות הופכות את הדין הראשוני לכלי קיבול שמסוגל להעלות את הכלים השבורים שנפלו.
תיקון זה מאפשר לתחתונים למשוך "תוספת מוחין" (אורות גבוהים של רוח, נשמה וחיה, מעבר לאור הנפש הבסיסי של עולם האצילות) המביאה עמה את שפע הברכות לעולם – "בני, חיי ומזוני".
🧬 .נבחן כיצד האנטומיה הרוחנית הזו מתקשרת להקבלה שעורך הרב בין מערכות הגוף שמעל החזה (איברי הנשימה הסטטיים יחסית) למערכות שמתחת לחזה (איברי העיכול והתנועה)?
ההקבלה בין מערכות הפנים (הלחי העליונה והתחתונה) לבין מערכות הגוף (מעל לחזה ומתחת לחזה) מייצגת באופן מוחשי את החלוקה הרוחנית בין מצב של שלמות והשפעה קבועה לבין מצב של חיסרון, תנועה ותיקון:
1. מעל החזה (הלחי העליונה) – עולם השלמות הסטטית
הלחי העליונה מאופיינת ביציבות מוחלטת ואין בה שום תנועה. העיקרון הרוחני והפיזי העומד מאחורי זה הוא ש**"חיסרון הוא שגורם לתנועה"**. במקום שבו קיימת שלמות, אין דחף או צורך בשינוי ובתנועה.
ההקבלה לאיברים שמעל החזה: באזור זה ממוקמים איברי הנשימה (הריאות). הנשימה היא פעולה קבועה, תמידית ומחזורית המספקת את חיותו הבסיסית של האדם (אור החיים והנשמה) באופן רציף ואוטומטי. בדומה ללחי העליונה המייצגת השפעה קבועה ללא אחיזה לדין וחיסרון, חלק זה פועל כמערכת פנימית שלמה שאינה נדרשת לצאת מחוץ לגבולותיה כדי להשלים חיסרון חיצוני זמני.
2. מתחת לחזה (הלחי התחתונה) – עולם החיסרון והתנועה בפועל
הלחי התחתונה היא המקור לכל השינויים, העליות, הירידות והתנועה של האדם. כל פעולות הדיבור והאכילה מתבצעות בזכותה.
ההקבלה לאיברים שמתחת לחזה: באזור זה ממוקמים איברי העיכול. פעילות המערכות שמתחת לחזה מופעלת ומנוהלת ישירות מתוך תחושת חיסרון (רעב וצמא). כפי שמסביר הרב, כאשר אדם מרגיש חיסרון ורוצה לאכול או לשתות, החיסרון דוחף אותו לקום, לנוע ולבצע פעולה פיזית כדי להשיג את מבוקשו. הלחי התחתונה היא הכלי הפיזי המוציא לפועל את פעולת האכילה ומילוי החיסרון הזה.
3. התיווך והתיקון: החיבור של הכלים שיצאו לחוץ (אח"פ)
הקשר והמפרק המאפשרים את התנועה בין הלחי העליונה הסטטית ללחי התחתונה הדינמית (באזור פתח האוזניים) אינם נעשים על ידי עצם קבועה (שהייתה מונעת תנועה), אלא דרך גידים, בשר ועור
מבחינה קבלית, איברים אלו מייצגים את ספירות בינה (גידים), זעיר אנפין (בשר) ומלכות (עור). אלו הם הכלים שיצאו לחוץ – בחינת אח"פ (אוזן, חוטם, פה).
כלים אלו יורדים במצב של קטנות ועולים במצב של גדלות. דרך התנועה והדינמיות הזו, י"ג מידות הרחמים המלובשות על הלחי התחתונה פועלות כדי לתקן את הכלים השבורים שנפלו למקומות הנמוכים ביותר.
תיקון הכלים הללו מתחת לחזה ובלחי התחתונה הוא שמאפשר למתק את הדין הראשוני, ולהפוך אותו בעצמו לכלי קיבול שמסוגל להמשיך לעולם תוספת מוחין, ברכה ושפע (בני, חיי ומזוני).
השאר תגובה
אתה חייב להיות מחובר כדי לפרסם תגובה